לתאוריות של קופרניקוס יש חשיבות רבה בהיסטוריה של הידע האנושי. רבים הציעו כי רק לגאומטריה האוקלידית, לתאוריית האבולוציה של דרווין ולפיזיקה של ניוטון הייתה השפעה דומה על התרבות האנושית ככלל ועל המדע בפרט.
ישנן משמעויות רבות לתאוריה שלו, לבד מהערך המדעי שלה. חיבורו היה מהפכני ביחס שלו לדת המקובלת, לדוגמטיזם, ולחופש של המחקר המדעי, ומשווים אותו בזה לגלילאו גליליי.
כשחיבורו פורסם, הוא סתר את הדוגמה הדתית המקובלת: הצעתו הייתה, כי אין צורך בישות חיצונית כלשהי שתיתן נשמה, כוח וחיים לעולם ולאנושות, וכי המדע יכול להסביר את הקיום.
אולם, הקופרניקניזם גם פתח פתח לאימננטיות, הדעה שהכוח או הישות האלוהית קיימת בתוך כל דבר ביקום, רעיון שפותח רבות בפילוסופיה המודרנית. אימננטיזם גם מוביל לסובייקטיביזם מטפיזי: התאוריה שנקודת המבט היא שיוצרת את המציאות, וכי אין מציאות אמיתית כללית שקיימת לבד מהחישה. לפיכך, יש שאומרים כי קופרניקוס הרס את היסודות של המדע והמטפיזיקה של ימי הביניים.
אחת מהתוצאות של התאוריה הקופרניקאית היא כי חוקים מדעיים אינם תמיד מתאימים למה שנראה בעין. רעיון זה סותר את המערכת של אפלטון, שהדגישה מאוד את הידע המתקבל מהחושים.
החידוש של קופרניקוס היה מהפכה מדעית. עמנואל קאנט, לדוגמה, ראה את המשמעות הסמלית של המהפכה הקופרניקאית, כשהוא רואה אותה כמייצגת את הדעה שהרציונליות האנושית היא המקור האמיתי לתופעות הנצפות. גם פילוסופים מודרניים רואים משמעות פילוסופית רבה בקופרניקניזם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה