מצב הדגה בים התיכון של ישראל מעורר דאגה רבה בקרב ביולוגים, עסקים שמשלח ידם תלוי בדגה ורבים אחרים. בשנת 2012 מבקר המדינה חשף כשלים חמורים באגף הדיג, מנהל האגף הודח מתפקידו, והוחלט על פירוק האגף. מדינת ישראל בהתקבלה לארגון המדינות המפותחות, במאי 2011, קיבלה על עצמה לממש את הפרוטוקול המפורט לניהול משק הדיג, אולם בפועל בדיקת מבקר המדינה העלתה כי יישום ניהול זה לקוי. על כל רצועת חוף הים התיכון בישראל פועלים כיום 2 פקחים בלבד, המפיקים בממוצע דוח אחד בחודש.
בישראל, בניגוד למדינות המפותחות בעולם, אין מכסה על כמות הדגה, אלא על כמות רישיונות הדיג בלבד. גם אין הגבלה על גודל העין ברשתות, ולכן דייגים מסחריים משתמשים ברשתות עם גודל עין קטן מאוד. כתוצאה מכך, עד כ-80% מהשלל הנתפס ברשתות אלו חסר ערך כלכלי, וכל גוויות הדגים והיצורים הימיים הקטנים הנתפסים בהם מושלכים. בישראל פועלות כ-28 ספינות מכמורת, כמות המוערכת כגדולה מדי לשטח הימי שלה. לשם השוואה, שלל הדיג בישראל קטן בשישית מזה של טורקיה, וגודל הדגים קטן בחמישית עד עשירית מזה של טורקיה. מתוך 14 שמורות טבע ימיות רק אחת הוכרה על ידי אגף הדיג - שמורת ראש הנקרה. שמורות ימיות כחוף דור-הבונים נהנות מהגנה חלקית על ידי רשות הטבע והגנים, ושטחן של השמורות כ-10% מהגודל הנדרש לשמורה ימית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה