בעת החדשה החל חקר הים במאה ה-18. האנליזה הכימית הראשונה של מים מים המלח מיוחסת לאנטואן לבואזיה, ב-1772. הנוסע הראשון שערך תצפיות מדעיות על ים המלח היה הנוסע הגרמני אולריך יאספר זצן ששהה באזור בין 1806 ל-1807 והיה הראשון שידוע עליו כי הקיף את ים המלח.
ביולי 1835 הגיע לים המלח אירי בן 25 בשם כריסטופר קוסטיגן, אשר עשה את דרכו בסירה קטנה מהכנרת דרך הירדן. הוא ביצע מדידות של אזור "הלשון" לשעבר אך סבל ממחסור במים ומת מסבלות האקלים. מאוחר יותר קרא החוקר לינץ' את הכף הצפונית של הלשון לשעבר על שמו: "כף קוסטיגן".
ב-1847 עבר תומאס הווארד מולינה, קצין הצי המלכותי הבריטי, את הדרך מן הכנרת לים המלח בסירה. אף הוא חלה באזור ים המלח, נלקח במסע לביירות ומת שם. על שמו קרא לינץ' את קצהו הדרומי של חצי אי הלשון לשעבר "כף מולינה".
ב-1848, יצאה משלחת של הצי האמריקאי למפות את האזור. המשלחת, בת 14 חברים בראשות לויטננט קומנדר ויליאם פרנסיס לינץ', ערכה סקר מקיף ומיפוי מדויק של קרקעית ים המלח. לזכר פועלו של לינץ', נקרא המצר לשעבר שהיה קיים בין הלשון לחוף המערבי של ים המלח "מצר לינץ'".
בשנת 1863 וב-1864 ערך הנוסע הבריטי הנרי בייקר טריסטרם מסעות סביב לים המלח ותיעד בצורה מפורטת את החי והצומח באזור. ב-1864 חקרה את אזור ים המלח משלחת צרפתית בראשות ארכאולוג חובב, הדוכס דה לוינה (Honoré Théodoric d'Albert de Luynes). חבר המשלחת, ויניה (L. Vignes), קבע את רום ים המלח באותה תקופה לכ-392 מטר מתחת פני הים.
בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 עסקו משלחות מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל - PEF בסקר ובמדידות באזור ים המלח.
בסוף המאה ה-19 הזמין הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני את הגאולוג הגרמני מקס בלנקנהורן לחקור את האזור כדי לתרום לפיתוחו.
ב-1958 בוצעו סקרים הנדסיים נרחבים ביוזמתם של מנהל מפעלי ים המלח דאז, מרדכי מקלף, והמדען מ. כהנר. על פי סקרים אלו נקבעו מגמות הפיתוח העסקי של המפעלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה