על אף שאגן ים המלח היה על ציר נדידת האדם הקדמון מאפריקה לאסיה במהלך התקופה הפלאוליתית, לא התגלו באזור אתרים מתקופה זו. התנאים הטבעיים של ימה מלוחה חסרת חיים עם תנאי אקלים קשים והיעדר מקורות מים רבים הגבילו את התיישבות האדם. היישובים הקדומים שהתגלו הם ליד המעיינות הגדולים באזור.
אזור ים המלח יושב החל מסוף התקופה האפיפלאוליתית וביתר שאת מראשית התקופה הנאוליתית. האתר המרכזי של ההתיישבות היה סביב המעיינות בצפון הים באזור יריחו. בחפירות ארכאולוגיות התגלו בתל יריחו כפר של ציידים-לקטים מהתרבות הנאטופית ומעליו שרידי התרבויות החקלאיות הראשונות מהתקופה הנאוליתית. יריחו הנאוליתית הייתה כפר גדול וחשוב בגודל של כ-40 דונם כבר לפני כ-11,000 שנים, שכלל מגדל מרשים ותרבות עשירה. היישוב נחשב במשך שנים רבות לעיר, אחת הערים הקדומות בעולם, אך גישה זו אינה מקובלת עוד בראשית המאה ה-21. שכבה ארכאולוגית חשובה נוספת היא מתקופת הברונזה הקדומה מהאלף ה-4 לפנה"ס שבה הייתה נדידה של תושבים חדשים מבחוץ שהתיישבו בעיר.
בדרום האגן התגלו במערה בנחל חימר ממצאים מהתקופה הנאוליתית הקדם קראמית ב', בני כ-10,000 שנה: פסלים, מסכות, חרוזי עץ, חוטים, בדים, מחצלות אטומות באספלט וגולגולות אדם מצופות באספלט הנקראות "גולגלות מכוירות". המערה שימשה כנראה כמחסן במשך זמן רב והתגלו בה ארבע שכבות.
מהתקופה הכלקוליתית מהאלף הרביעי לפנה"ס קיים המקדש הכלקוליתי בעין גדי שהתגלה בשנת 1956 ברמה מעל לקיבוץ עין גדי. ליד המקדש לא התגלו מבני מגורים ולכן ההנחה שהמקדש שימש לפולחן לאנשים שבאו ממרחק.
בשנת 1961 התגלה "מטמון נחל משמר" במערה בנחל. המטמון כלל 442 חפצים עטופים במחצלת וכלל כלי נחושת וכלי שנהב. יש הסבורים שהמטמון הוא של המקדש בעין גדי. שרידים מתקופה זו נמצאו גם במערות במצדה. בעבר הירדן כ-14 קילומטרים מצפון לים המלח נמצא האתר תלוליות ע'סול הנחשב האתר הגדול ביותר מתקופה זאת. האתר נמצאו ציורי קיר ייחודיים ביניהם הכוכב מע'סול.
בתקופת הברונזה הקדומה היו בדרום ים המלח ערים גדולות. בסקרים ארכיאולוגיים התגלו חמש ערים שישבו על מסלולי נחלים היורדים לים המלח מרמת מואב. מספר אתרים נחפרו והתגלו בהם שרידי חומות, מבנים גדולים וקברים רבים.
חוקרים רבים המשתייכים לאסכולה של הארכיאולוגיה התנכית מזהים שרידי הערים עם הסיפור המקראי של חמש הערים של עמק השידים - ככר סדום (ראה להלן הסיפור המקראי). מבין האתרים בולטים האתרים של סדום - המזוהה בבאב-א-דרה וצוער המזוהה עם ע'ור-א-סאפי (צאפי). באתר באב-א-דרה התגלתה עיר מסוף האלף השלישי לפנה"ס ומאות קברים. עיר נוספת המזוהה באזור היא העיר צוער. העיר מזוהה עם שרידי עיר שהתגלו בע'ור-א-סאפי. השרידים במקום הם בעיקר של הערים הנבטית, הרומאית והביזנטית.
העיר מופיעה גם במפת מידבא. יש המטילים ספק בערך ההיסטורי של סיפורי הערים בעמק השידים וסיפורי סדום ועמורה בהיעדר זיהוי ודאי של הערים[דרוש מקור]. הסיפור התנ"כי מומחש באתרי תיירות עממית כמו מערת לוט באזור צאפי ואשת לוט בהר סדום.
באזור יש ממצאים רבים מהתקופה שבין המאה השנייה לפנה"ס עד המאה השנייה לספירה. בתקופה זו הייתה ביריחו עיר גדולה ובה ארמונות גדולים של המלך הורדוס. בסביבות העיר בנו החשמונאים מבצר חזק - הורקניה ששמר על הדרך לירושלים. הורדוס חיזק מבצר זה ששרידיו ניכרים עד היום.
בים הייתה פעילות של הובלת מטענים ונוסעים. המטענים היו, בין השאר, של אספלט שנאסף מגושי אספלט שצפו על פני הים והיו מקור הכנסה לשלטונות. פעילות זו נזכרת במקורות מאותה תקופה של פליניוס הזקן, יוסף בן מתתיהו ומופיעה במפת מידבא. תנועת הנוסעים הייתה ליישובים בצד המזרחי, למבצרים ולמעינות החמים. שרדי מעגנים מתקופת אלכסנדר ינאי והורדוס נמצאו במצד קדרון, חמי קלירוהי ומעגנית המלח בצפון הים.
בקומראן היה יישוב של "כת מדבר יהודה", אשר ככול הנראה היא כת האיסיים המוזכרת בכתבי יוסף בן מתיתיהו. אנשי הכת (כת קומראן או בני צדק) היו נזירים שחיו במערות באוהלים וסוכות והיו להם מבנים מרכזיים לתפילה, לימוד, מלאכה, מקוואות ואוכל. אנשי הכת השאירו אחריהם 929 שרידי כתבי יד (מגילות קומראן) שהתגלו במערות בסביבת האתר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה