הרחבת הייצור במפעלים הכימיים חייבה הקמת בריכות תעשייתיות גדולות באגן הדרומי לצורך אידוי המים וייצור אשלג על ידי מפעלי האשלג בישראל ובירדן. מערכת של מפעלי שאיבה ותעלות מספקת מים מהים באגן הצפוני לבריכות. היקף השאיבה השנתי של המפעלים מוערך ב-600 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה. בסיום תהליך הייצור בבריכות מוחזרים לים כ-270 מיליוני מטרים מעוקבים של תמלחת. ההפרש בין השאיבה של מי הים ובין התמלחת המוחזרת מייצג את ההתאיידות של המים בבריכות המפעלים, ובכך תורם תרומה משמעותית לירידת מפלס הים. סך התאיידות המים באגן ים המלח מוערכת בלמעלה ממיליארד מטרים מעוקבים בשנה. ההתאיידות בבריכות שבאגן הדרומי היא כשליש מסך ההתאיידות באגן. הגרעון בסיכום היציאות והכניסות של מים מהאגן ואליו הוא כ-730 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה. יש המשווים את גריעת המים הנובעת מברכות האידוי לגרעון במאזן המים באגן (ואז היא מהווה 45% ממנו).
בעניינן של הבריכות קיימות שתי גישות: לפי הגישה שאומצה על ידי המפעלים הכימיים, כולל ים המלח את שני גופי המים באגן ים המלח. הראשון גוף המים בצפון האגן והשני גוף המים בבריכות המפעלים בדרומו שהן חלק מים המלח. גישה זו מצביעה על כך שעד 1976 היו שני הגופים מחוברים באופן טבעי ואחרי כן המפעלים הכימיים שאבו מים מהאגן הצפוני לייצוב האגן הדרומי. ירידת מפלס הים ההיסטורית והתייבשות האגן הדרומי, לפני פעילות המפעלים, נובעת בראש ובראשונה מהפחתת הזרימה בנהר הירדן.
באגן הדרומי נרשמת יציבות בסך האידוי כפי שהייתה בתקופה בה היה מוצף כחלק מים המלח. לכן, הבריכות לא שינו משמעותית את מאזן האידוי באגן ים המלח. אחרים גורסים כי התייבשות החלק הדרומי הפרידה בין הים שנמצא בחלק הצפוני של האגן ובין הבריכות התעשייתיות הנמצאות עתה באגן הדרומי. האידוי בבריכות באגן הדרומי הוא חלק מתהליך הייצור של המלחים בבריכות המפעלים ואינו תהליך אידוי טבעי בגוף המים של ים המלח. שאיבת המים מהאגן הצפוני בו שוכן עתה ים המלח והובלתם לבריכות באגן הדרומי תורמת לירידת מפלס הים באגן הצפוני. לכן, ירידת מפלס הים באגן הצפוני, לאחר ייבוש החלק הדרומי בשנת 1976, נובעת מעצירת זרימת המים אליו ושאיבת מי הים לאידוי בבריכות התעשייתיות באגן הדרומי.
מתחם התיירות של עין בוקק-חמי זוהר בנוי לחופי הבריכה הגדולה של מפעלי ים המלח (שטחה 80 קילומטרים רבועים ומספרה 5). בין התיירות לתעשייה שוררת מערכת יחסי תלות הדדית. הפעילות התעשייתית מאפשרת מחד את המשך קיומו של גוף מים לצדו מוקמים בתי המלון, ומאידך גורמת לשקיעת מלח, לעליית מפלס הבריכה ולאפשרות הצפה של שטחי החוף והמתקנים הנמצאים בסמוך לקו המים. לאחר דיונים ממושכים והסכמים מורכבים החלה חברת מפעלי ים המלח בתיאום עם "החברה הממשלתית להגנות ים המלח"[52] בהקמה והפעלה של מערך לקציר המלח בבריכה 5. לפי התוכניות ישונעו כ-20 מיליון טון של מלח בשנה מהבריכה לים המלח ויפוזרו בים. יש תוכניות להקמת בריכת אידוי נוספת מצפון לבריכה 5, באזור מפרץ לינץ לשעבר, ממזרח למצדה. הבריכה תיקרא "בריכה 6".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה