בתקופת הקרח יאנקיווה (Llanquihue – השנים האחרונות של הפליסטוקן, בערך מלפני 110,000 ועד לפני 10,000 שנים) הייתה פעילות געשית בשלושת הלועות: קורדיליירה נבדה, קורדון קאויה והר הגעש פויווה. במרבית התקופה היו הרי הגעש מכוסים בשכבת הקרח הפטגונית שהשאירה סימני חריצה קרחוניים על מחשופי לבה רבים והשפיעה על הפעילות הגעשית.
בקורדיליירה נבדה התבטאה פעילות געשית זו בקילוחי לבה דקיטית, שהתפרצו לאורך סדקים בקירות הפנימיים של הקלדרה החל מלפני 117,00 שנים. קילוחי לבה אלו מילאו חלקית את הקלדרה וזרמו צפונה מחוץ לה אל המקום בו זורם כיום נהר נילאווה (Nilahue). באמצע תקופת הקרח או לקראת סופה פלטה הקורדיליירה נבדה את קילוחי הלבה האחרונים שלה, שהיו אנדזיטים עד דקיטים בהרכבם. קורדון קאויה התפתח בתקופה זו מחרוט מגן לגראבן הכולל מערכת סדקים. תהליך זה לווה בפליטת קילוחי לבה דקיטית והיווצרות איגנימבריט.
פויווה התאפיין בהתפרצות לבה אנדזיטית-בזלתית עד דקיטית, עד שפעילותו הפכה לדו-אופנית בערך לפני 34,000 שנים. שינוי זה מאופיין בהתפרצות של ריודקיט (סלע געשי שהרכבו בין דקיט לריוליט) המעורב באנדזיט בזלתי עשיר בתחמוצת המגנזיום (MgO). הפעילות הדו-אופנית נמשכה ברציפות, למעט הפסקה קצרה לפני 30,000 שנים עד לפני 19,000 שנים כאשר פויווה החל לייצר כיפות געשיות וקילוחים בהרכבים דקיטים עד ריוליטים – מגמה שנמשכה עד לפני 12,000 שנים. בתקופה שבין לפני 15,000 שנים ל-12,000 שנים פלט פויווה גם אנדזיט בזלתי. בתקופת הקרח של יאנקיווה יצר הר הגעש פויווה את מרבית הבזלות הפרימיטיביות של האזור הגעשי הדרומי עם תחמוצת מגנזיום בריכוז של 14.32%, שהוא בשיווי משקל כימי עם נתך פרידוטיט ממעטפת כדור הארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה