בין המאה ה-1 למאה ה-3 שלטה באזור (שבצפונה שכנה ממלכת באקטריה) אימפריית קושאן, אשר שילבה בתרבותה יסודות הינדים, הלניסטיים ובודהיסטיים. במאה ה-3 נוצחו הקושאנים על ידי האימפריה הסאסאנית.
במאות ה-9 וה-10 החלה השפעה הולכת וגוברת של האסלאם. בשנת 1219 השתלטו על האזור המונגולים בראשות ג'ינגיס חאן. אפגניסטן המודרנית נוסדה בשנת 1747 בידי אחמד שאה דוראני.
במאה ה-19 נאבקו האימפריה הרוסית והאימפריה הבריטית על השליטה באפגניסטן במה שקרוי כיום המשחק הגדול, מאבק שהביא לעיצוב גבולותיה הנוכחיים.
אפגניסטן המודרנית קיבלה עצמאות מהבריטים בשנת 1919, והייתה למונרכיה. בין 1933 ל-1973 שררה יציבות יחסית במדינה, תחת שלטונו של המלך מוחמד זאהיר שאה. בשנת 1964 העביר זאהיר שאה חוקה שיצרה דמוקרטיה פרלמנטרית מוגבלת.
ב-1973 תפס את השלטון בן דודו של זאהיר שאה, מוחמד דאוד ח'אן, אשר הכריז על עצמו כנשיא רפובליקת אפגניסטן.
בשנת 1978 נרצח דאוד וכל משפחתו בידי פעילי המפלגה הקומוניסטית של אפגניסטן, אשר השתלטה בכח על השלטון.
בשנת 1979 פלשה ברית המועצות לאפגניסטן כדי לחזק את הכוחות הקומוניסטיים ולהקים בה משטר פרו-סובייטי. פלישה זו גררה מעורבות של ארצות הברית במלחמה ומעורבות של שכנותיה האחרות, כשאפגניסטן משמשת ככלי משחק ב"מלחמה הקרה". המלחמה בין הסובייטים לבין כוחות המוג'אהדין נמשכה עד שנת 1989, גבתה את חייהם של בין 600,000 ל-2 מיליון אזרחים אפגנים, והביאה לבריחה המונית של כ-5 מיליון אזרחים למדינות השכנות.
בשנת 1989, נסוגו כל כוחות ברית המועצות מאפגניסטן, ובשנת 1992 נפל גם המשטר הקומוניסטי המקומי, בראשות נג'יבאללה. באותה שנה פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם, אשר הסתיימה רק בשנת 1996 כאשר משטר הטליבאן הפונדמנטליסטי השתלט על יותר מ-80% מהמדינה, כולל הבירה קאבול (הקומוניסטים המשיכו להחזיק בחלקה הצפוני).
שלטון הטליבאן התאפיין בקיצוניות אסלאמית, החלת חוקי הקוראן כחוקי המדינה, דיכוי נשים חסר תקדים, וכן במתן חסות וסיוע לארגוני טרור אסלאמיים בינלאומיים, כגון אל-קאעידה. עובדות אלה הובילו להטלת חרם בינלאומי על המדינה.
לאחר פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001 האשימה ארצות הברית את אפגניסטן במתן סיוע לאוסאמה בן לאדן וארגונו אל-קאעידה. האמריקנים פלשו למדינה במהלך מלחמת אפגניסטן בראשות קואליציה של מדינות והביאו לקץ שלטון הטליבאן.
ב 9 באוקטובר 2004 התקיימו בחסות ארצות הברית הבחירות הדמוקרטיות במדינה אליהם נרשמו יותר מעשרה מיליון מצביעים (40 אחוזים מהם נשים). הבחירות נוהלו בליווי שורה של כשלים וחלק מהמפלגות החרימו אותן, אולם לבסוף חאמיד כרזאי ניצח ברוב של 55.4 אחוזים מהקולות.
אנשי הטליבאן ממשיכים בהתנגדותם למה שהם מגדירים כ"כיבוש אמריקני", ומבצעים פיגועים כנגד מטרות מערביות ונגד השלטון. ביולי 2007 חטף הטליבאן 23 אזרחים דרום קוריאנים, ובנובמבר 2007 התפוצץ מחבל מתאבד במפעל סוכר והרג שישה חברי פרלמנט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה