אורוגוואי - היסטוריה

פירוש השם "אורוגוואי" בשפת גוואראני, השפה המקורית של ילידי אורוגוואי, הוא "נהר הציפורים הצבועות".

בתקופה הקולוניאלית נודע האזור כ"גדה המזרחית של נהר אורוגוואי". האירופאים הראשונים הגיעו לאורוגוואי בתחילת המאה ה-16, אך גילו בה עניין מועט בשל החוסר במחצבים והתנגדות הילידים. בהמשך הפכה אורוגוואי למוקד תחרות בין האימפריות של פורטוגל וספרד, בשל מיקומה על שפך נהר הריו דה לה פלאטה. בשנת 1624 התיישבו ספרדים באזור והחלו לפתח את תעשיית הצאן והבקר. הבירה העתידית של אורוגוואי, מונטווידאו, הוקמה בראשית המאה ה-18, והפכה ליריבה של בואנוס איירס. בשל הנמל הטבעי שלה מונטווידאו נחשבה למרכז צבאי של האימפריה הספרדית, ואילו בואנוס איירס נחשבה למרכז מסחרי.

מלחמת העצמאות של אורוגוואי החלה ב-1810, בהנהגתו של חוסה חרוואסיו ארטיגס, שמרד ברשויות הספרדיות והביס אותן בקרב על לאס פיידראס. בהמשך נאבקה אורוגוואי בניסיונות כיבוש מצד ברזיל, שסיפחה לעצמה את אורוגוואי בשנת 1821. בתגובה לסיפוח התחוללה במדינה מהפכה, ואורוגוואי הכריזה על עצמאות ב-25 באוגוסט 1825. הכרזת העצמאות הובילה למלחמת ארגנטינה-ברזיל, שבסיומה (1828) נוצרה הרפובליקה העצמאית של אורוגוואי, שבירתה מונטווידאו.

האוכלוסייה המקורית של אורוגוואי, בני שבט הצ'ארואה, הושמדה בהדרגה במשך כשלוש מאות שנה, תהליך שהגיע לשיאו ב-11 באפריל 1831 ברצח המוני בסלסיפוודס. הרצח ההמוני הונהג על ידי הגנרל פרוקטואוסו ריברה, הנשיא הראשון של אורוגוואי. לאחר מכן חדלו בני צ'ארואה להתקיים כעם ותרבותם נכחדה. למרות זאת, ישנם עדיין אורוגוואים כיום שבעורקיהם זורם דם של שבט הצ'ארואה, זאת בשל הערבוב של ספרדים עם בני הצ'ארואה בתקופה הקולוניאלית.

במהלך המאה ה-19 סבלה המדינה מיריבות קשה בין הליברלים (קולורדו) והשמרנים (בלאנקו), קונפליקט שהתדרדר למספר מלחמות אזרחים לאורך המאה. באחרונה שבהן, ב-1904, ניצחו הליברלים ועם סיומה ייצב הנשיא באטייה אי אורדונייס את השלטון, והנהיג רפורמות מתקדמות בתחום העבודה וזכויות הנשים. בנוסף, גלי הגירה ממערב אירופה החלו לשנות את פני החברה.

במחצית הראשונה של המאה ה-20 נהנתה אורוגוואי ממשטר דמוקרטי ומיציבות כלכלית, אך במהלך שנות ה-50 וה-60 החלה כלכלת המדינה להיחלש, ואי השקט הפוליטי במדינה גבר. ב-1973 תפס הצבא את השלטון במדינה והנהיג בה דיקטטורה צבאית, שנמשכה 12 שנים. השלטון הצבאי הסתיים בבחירות שנערכו ב-1985, בהן ניצח הליברל חוליו מאריה סאנגינטי.

בעת האחרונה נאבקה אורוגוואי לשמור על יציבות נוכח המשברים הכלכליים שפקדו את המדינות השכנות. בשנת 2004 נבחר לנשיאות טאבארה ואסקס. המדיניות הכלכלית שלו הובילה לצמצום העוני והאבטלה, ולהשקעות זרות רבות במדינה. הנשיא הנוכחי הוא טאבארה ואסקס שהקים קואליציה של מפלגות שמאל.