לאחר שעלתה לשלטון השושלת הסולומונית החל תור הזהב של האימפריה האתיופית. בתקופה זו הפכה אתיופיה לישות מדינית חשובה בקרן אפריקה. היא החלה לנהל יחסי חוץ עם מדינות אירופה וחיזקה את קשריה הצבאיים והמסחריים עם האימפריה הפורטוגזית. במהלך מלחמת אתיופיה-אדאל כוחות מוסלמיים בראשותו של אחמד גראן פלשו לאתיופיה וגרמו להרס רב.
האתיופים, יחד עם בעלי בריתם הפורטוגזים, הצליחו לשחרר את אתיופיה מעול הכיבוש והתמודדו כנגד האורומו אשר היגרו לתוך שטח אתיופיה.
האתיופים נלחמו נגדם ללא הצלחה ובסופו של דבר האורומו הפכו לחלק מאוכלוסיית האימפריה. האתיופים בתקופה זו נלחמו נגד כוח מוסלמי חדש - האימפריה העות'מאנית, והצליחו להדוף אותה.
במהלך שלטון הקיסר סוסוניוס, שבישר על תחילת שלטונו של ענף גונדר, התחוללה מלחמת אזרחים בין נאמני הכנסייה האתיופית לבין תומכי הקתוליות. המלחמה, שסיבתה בהמרת דתו של הקיסר לקתוליות, גרמה למותם של אלפים. בנו של סוסוניוס, פאסילידס, גירש את האירופים (פרנג'ים) שגרמו למלחמה והתחיל את תקופת הרנסאנס האתיופית שבה חלו תמורות בתרבות האתיופית. במהלך סוף התקופה התגלו סכסוכים אתניים בין האורומו המוסלמים לבין החבשים הנוצרים על השלטון באימפריה. הראס מיכאל סהול נקרא לתווך בין הצדדים, אך הפך בפועל לראש הקבוצה הנוצרית, שלט על אתיופיה ביד רמה ורצח את הקיסר הפרו-אורומו יואס הראשון. בנקודה זו התחילה תקופת השופטים האתיופית המאופיינת בהתרופפות המשטר הקיסרי ובעליית מצביאים מקומיים. מסוף המאה ה-18 שליטי אתיופיה דה-פקטו היו סגני הקיסרים משושלת יג'ו. התקופה הסתיימה כאשר קאסה היילו החליט לאחד את אתיופיה תחת מנהיגותו, והצליח לכבוש ולהביס את השליטים המחוזיים השונים. בסופו של דבר הפך קאסה לקיסר תוודרוס השני.
תוודרוס הצליח לאחד את אתיופיה, לשמור על הכנסייה האתיופית תחת מרותו והיה למעשה הקיסר המודרני הראשון של האימפריה. כאשר נכנס לעימות עם הבריטים הוביל הדבר ללחימה האנגלו-אתיופית ולהתאבדות הקיסר. לאחר מותו החלה תקופה קצרה של אי-ודאות בקשר לשלטון תחת הקיסר הזגאווי תקלה גיורגיס השני. בהמשך עלה לשלטון הקיסר היוהנס הרביעי. האימפריה האתיופית הצליחה לנצח בשלוש מלחמות גורליות: הראשונה - מלחמת מצרים-אתיופיה, השנייה - הקרבות כנגד האיטלקים והשלישית - מלחמת סודאן-אתיופיה, שגרמה למותו של הקיסר. לאחר מות הקיסר עלה לכס הקיסרות מלך שאווה מנליק השני, שהתחיל לבסס את שלטון אתיופיה בקרן אפריקה ולהוות התנגדות ולעתים שיתוף פעולה עם מדינות המירוץ לאפריקה.
בשלטונו החלה האימפריה להתפשט מזרחה, מערבה ודרומה ושיתפה פעולה עם מדינות אירופה, שהשתלטו על שטחים נרחבים באפריקה תוך כדי שאתיופיה מגדילה את שטחה על חשבון מדינות ושבטים מקומיים ומספחת אזורים נרחבים, עד כי שטחה גדל פי ארבעה. כך הפכה האימפריה האתיופית למדינה האפריקאית היחידה שהשתתפה במירוץ לאפריקה. תוך כדי כך החלה אתיופיה תהליך של מודרניזציה והיא התחילה להוות איום על שלטון המדינות האירופאיות. לאחר ניצחון האתיופים במלחמה כנגד האיטלקים חדלה אירופה לזלזל בכוח האתיופים והפכה לספקית נשק לאימפריה עצמה.
לאחר מותו של מנליק השני הוא ציווה שנכדו ליג' ייאסו ישב על כס המלוכה, אולם לליג' ייסו היה רקע מוסלמי מצד אביו שרצה להחליש את הצמרת האתיופית. הוא נתן עדיפות למחוזות של אתיופיה במטרה להחליש את השלטון המרכזי. כמו כן הוא הימר על התחזקות האסאלם ושיתף פעולה עם סודאן והאימפריה העות'מאנית. כל זאת ללא הצלחה: הוא סיים את שלטונו לאחר שהודח על ידי האליטה הנוצרית - שואנית באתיופיה. בשנת 1916 עלתה לשלטון זאודיתו, בתו של מנליק, וראס טפרי הוכרז כיורש העצר. בשנת 1930 תפס ראס טפארי מקונן את כס הקיסרות ואימץ לעצמו את השם היילה סלאסי.
שלטונו של היילה סלאסי שובש בעקבות המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה בשנת 1936. האיטלקים החלו את הפלישה ב-2 באוקטובר אותה שנה, כבשו את עיר הבירה אדיס אבבה ב-5 במאי והשתלטו סופית על אתיופיה ב-9 במאי. הקיסר ברח לגלות לירושלים, שם השאיר את משפחתו והמשיך לאנגליה. בעצרת חבר הלאומים הוא הכריז שמי שיוותר על אתיופיה לאיטליה סופו שיפגעו גם בעצמאות שלו. סלאסי דרש מחבר הלאומים לחייב את איטליה לסגת מאתיופיה. חמש שנים מאוחר יותר איטליה הובסה על ידי כוחות בריטים ואתיופים וב-5 במאי 1941 היילה סלאסי נכנס לאדיס אבבה והוכתר מחדש. בריטניה הכירה בריבונות אתיופיה המלאה ושתי המדינות חתמו על ההסכם האנגלו-אתיופי בדצמבר 1944.
במהלך העשורים הבאים המשיך היילה סלאסי את המודרניזציה במדינתו. בשנת 1950 נוסד בית ספר ללימודים גבוהים: אוניברסיטת אדיס אבבה. החוקה שהתקבלה ב-1931 הוחלפה בשנת 1955 בחוקה חדשה, שהרחיבה את סמכויות הפרלמנט אך בפועל הרחיבה את סמכויותיו של היילה סלאסי עצמו.
עם שיפור היחסיים הדיפלומטים עם ארצות הברית, הקיסר שיפר גם את יחסי אתיופיה עם מדינות אפריקניות אחרות ולמען זה הוקם הארגון לאחדות אפריקה בשנת 1963. בשנות ה-70 המוקדמות של המאה ה-20, למרות מאמציו של היילה סלאסי, גילו המתקדם של הקיסר היווה בעיה לעתיד המדינה, אתיופים רבים דאגו שמותו קרוב והאם יורשו בתפקיד יוכל להמשיך את המודרניזציה שבה החל. אחרי תקופה של מתיחות ואי שקט שהחלו בפברואר 1974, הקיסר הודח מתפקידו. ב-12 בספטמבר 1974, מועצה של חיילים הידועה בשם "דרג" (קהילה) תפסה את שלטון הקיסר בממשל הסוציאליסטי והצבאי. הדרג מנה 59 חברים מהממשל הקודם וכלל שני ראשי ממשלה לשעבר, יועצי המלך, שופטים, שרים וגנרלים. היילה סלאסי מת ב-22 באוגוסט 1975.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה