במהלך מלחמת העולם השנייה השם "טרנסניסטריה" ציין את כל האזור ממזרח לנהר הדנייסטר עד נהר הבוג הדרומי במזרח אשר נכבש על ידי מדינות הציר מאוקראינה הסובייטית ונמסר לרומניה על ידי היטלר כמתנת תודה על השתתפותה במלחמה נגד ברית המועצות. אזור זה היה גדול בהרבה מהאזור המכונה היום טרנסניסטריה, גבל בדרום בים השחור, וכלל בתוכו גם את העיר אודסה שהפכה לבירתו.
רומניה שלטה על שטחי טרנסניסטריה מ-19 באוגוסט 1941 עד 29 בינואר 1944 ולמעשה הייתה זו הפעם הראשונה שבה נשלטו שטחי טרנסניסטריה על ידי שלטון רומני. לרומנים עצמם לא היו כל שאיפות טריטוריאליות בשטח זה, והם ראו את נוכחותם בטרנסניסטריה כזמנית בלבד. היטלר ניסה לשכנע את הרומנים לקבל את השטח, כתמורה לאובדן טרנסילבניה, שנמסרה בלחץ הגרמנים להונגריה, אך הרומנים מעולם לא סיפחו את שטח טרנסניסטריה.
לאחר שנכבשה טרנסניסטריה על ידי גרמניה ורומניה, הוסב שטחה לאזור ריכוז ליהודי בסרביה, בוקובינה וצפון מולדובה שגורשו בידי השלטונות הרומניים בהוראתו הישירה של יון אנטונסקו. הגירושים החלו ב-15 בספטמבר 1941, ונמשכו לסירוגין עד לסתיו 1942. בשונה ממחנות הריכוז וההשמדה של הגרמנים, הרומנים לא ייעדו את הכלואים לעבודה ואף לא להשמדה מאורגנת, אלא הפקירו אותם לגורלם, ללא אספקת מזון, טיפול רפואי או הגנה מינימלית מתנאי אקלים קשים. המגורשים גוועו בהמוניהם ברעב, בקור ובמחלות. תיאור מצמרר מיד ראשונה אפשר למצוא בספר אתמולים אבודים של רות גלסברג, שהגיעה לטרנסניסטריה כילדה ושכלה שם את כל משפחתה, וכן בספר לחיות, לזכור, לספר לעולם של לאה קאופמן, שהייתה בעת הגירוש מביתה בת תשע וחצי.
נראה שהמספר הכולל של המגורשים הסתכם ב-150,000 על היהודים נאסר חופש התנועה ובחירת מקום המגורים, הם רוכזו בגטאות ובמחנות, ועל כולם חלה חובת עבודת כפייה "לטובת הציבור". כ-90,000 יהודים ממגורשי טרנסניסטריה נספו במהלך מלחמת העולם השנייה ועוד קודם לכן נספו עשרות אלפי יהודים שישבו במקום ונרצחו על ידי האיינזצגרופן. בעקבות מותם של עשרות אלפי היהודים בשטחה ידועה טרנסניסטריה כ-"אושוויץ הרומנית".
עם זאת, בגלל היותה תחת שלטון רומניה ולא ישיר של גרמניה, הגיעו אליה פליטים יהודים שברחו מהנאצים ואף הצליחו להעלות ממנה ילדים פליטי חרב לארץ ישראל, במהלך המלחמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה