לאחר ההתפרצות של 1960 נשאר קורדון קאויה שקט באופן יחסי בהשוואה למחצית הראשונה של המאה ה-20. ב-2 במרץ 1972 היה דיווח על התפרצות מערבית לבארילוצ'ה בארגנטינה. משרד החרום הצ'יליאני (ONEMI – Oficina Nacional de Emergencia del Ministerio del Interior) ארגן סיור אווירי מעל לאזור שבו השתתפו שני וולקנולוגים. לא נמצאו הוכחות לפעילות געשית בחשודים העיקריים: פויווה, קורדון קאויה וקארן לוס ונדוס (Carrán-Los Venados). מעדויות של תושבים מקומיים מסיקים כי סביב 1990 נוצר חרוט פומיס קטן. רשת של סייסמוגרפים שהונחה באופן זמני רשמה ב-1994 רעידות בעוצמה IV ו-V בסולם מרקאלי מצפון לחרוט של פויווה. מידע זה אילץ את ONEMI להפעיל את ועדת הפעולה לשעת חרום, אך הפעילות שככה זמן קצר אחר כך. בין ה-4 במאי 2011 ל-17 בו אותרו על ידי מצפה הרי הגעש של האנדים הדרומיים (OVDAS - Observatorio Volcanológico de los Andes del Sur), ארגון שתפקידו לפקח על הרי הגעש של דרום צ'ילה, רעידות קלות שיוחסו לתנועת נוזלים. הפעילות הסיימית התרכזה סביב הקלדרה של הקורדיליירה נבדה והאזור המערבי של קורדון קאויה. עקב כך הכריז השירות הגאולוגי והמינרלוגי הלאומי (SERNAGEOMIN – Servicio Nacional de Geología y Minería) של צ'ילה מצב חירום צהוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה