ב-24 במאי 1960, 38 שעות לאחר הרעידה העיקרית של רעידת האדמה בוואלדיביה (1960) – רעידת האדמה המתועדת הגדולה ביותר בהיסטוריה – החלה בקורדון קאויה התפרצות ריודקיטית מתוך מערכת הסדקים. רעידת האדמה זעזעה את צ'ילה בין טלקה (Talca – בקו הרוחב 30° דרום) לצ'ילואה (Chiloé – בקו הרוחב 43° דרום), והייתה בעוצמה של 9.5 לפי סולם מגניטודה לפי מומנט. מכיוון שהר הגעש שוכן בין שני עמקים מאוכלסים בדלילות שהיו אז מבודדים, חזו בהתפרצות רק מעט עדי ראיה והיא זכתה לתשומת לב מעטה מצד התקשורת המקומית, שהתרכזה בנזקים העצומים ובאבידות בנפש שגרמה רעידת האדמה. ההתפרצות התרחשה לאורך מערכת סדקים שאורכה 5 קילומטרים וכיוונה צפון מערב-מערב (135°) ופעלו בה 21 לועות שונים. הלועות פלטו כ-0.25 קילומטר מעוקב בצורת קילוחי לבה וטפרה.
ההתפרצות החלה כהתפרצות תת-פליניאניות שיצרה עמוד התפרצות שהכיל גזים, טפרה ואפר געשי בגובה 8 קילומטרים. בשתי קצות מערכת הסדקים פעלו שני לועות עיקריים: לוע גריס (Gris) ולוע אל אסופראל (El Azufral). לועות געשיים של קורדון קאויה שלא התפרצו פלטו קיטור גלוי לעין. לאחר שלב ההתפוצצות שינתה ההתפרצות את אופייה לשלב יותר אפוזי, המאופיין בפליטה של גושים ריודקיטיים וקילוחים של לבת טרשים (אָאָ) לאורך מערכת הסדקים שכיוונה צפון מערב-מערב (135°). בשלב השלישי התפרצו לועות לאורך מערכת סדקים קצרה שכיוונה 165° שחצתה את מערכת הסדקים הראשית באלכסון, ופלטו לבה ריודקטית. השלב השלישי הסתיים באורח זמני כאשר הלבה הצמיגה סתמה את הלועות, אך נמשך זמן קצר אחר כך בפעילות מתפוצצת שהייתה מוגבלת ללועות גריס ואל אסופראל. ההתפרצות הסתיימה ב-22 ביולי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה