האזור קרוי על שם תוואי הנוף המרכזיים שבו פסגות ההרים. הרי הקסקיידס הצפוניים הם הקטע הצפוני ביותר והקדום יותר ברכס קסקייד, רכס המשתרע מצפון קליפורניה ועד קולומביה הבריטית בקנדה. הקטע הדרומי, הצעיר יותר, של רכס קסקייד, מאופיין על ידי געשיות, ובנוי מסלעים געשיים מהשלישון עד ההולוקן. לעומתו, הקסקיידס הצפוניים בנויים בעיקר מסלעים מותמרים: גנייס ולווחה מהמזוזואיקון עם מחדרים פלוטוניים של גרניט. אין הרי געש בשטח הפארק עצמו. הרי הגעש הקרובים ביותר אליו הם הר בייקר, 10 קילומטרים מערבית לפארק וגליישר פיק (Glacier Peak), כ-20 קילומטרים דרומית לפארק, שניהם מתנשאים מעל לגובה של 3,200 מטרים מעל פני הים, ואינם פעילים. הסלעים שנחשפו על פני השטח קודמים לדבון תיכון, והם בערך בני 400 מיליון שנים, קשים הרבה יותר ועמידים בפני סחיפה מהסלעים הגעשיים הצעירים יותר של הקסקיידס הדרומיים. עקב כך הקסקיידס הצפוניים יותר פראיים, כשמורדות תלולים הם מראה נפוץ עקב הסחיפה העזה ממים ומקרח.
הסלעים העתיקים ביותר באזור נוצרו לפני 400 מיליון שנים כסלעי משקע בקרקעית האוקיינוס השקט. הם הוצבו על פני השטח של הקצה המערבי של מה שהיא כיום יבשת אמריקה הצפונית כתוצאה מתנועות לוחות טקטוניים לצפון מערב. לחץ עז שהופעל על הסלעים המיר אותם לגנייס ולווחה. לוחות ימיים טקטוניים קטנים אלו התנגשו בלוח הצפון-אמריקאי הגדול לפני כ-90 מיליון שנים, והקרקע החלה להתרומם לאיטה. הכיוון של מרבית שלשלות ההרים מצפון-מערב לדרום-מזרח הוא תוצאה של התנגשות זו. ההרים שנוצרו אז נסחפו כמעט לחלוטין.
לפני כ-40-35 שנים התנגשו לוחות ימיים בזלתיים חדשים, לוח גורדה ולוח חואן דה פוקה בלוח הצפון-אמריקאי הגדול הרבה יותר, ובהיותם כבדים יותר עברו הפחתה מתחתיו תוך כדי המסה וגרמו לגעשיות ולהתרוממות, תופעה המוכרת כקשת הגעשית של רכס הקסקייד. התהליך עדיין נמשך והרכס עדיין מתרומם. קרוב ל-500 קילומטרים מהחוף שוקע מרכז לוח גורדה כמעט 2.5 סנטימטרים בשנה מתחת ללוח הצפון-אמריקאי. חלק מהמאגמה מתקררת בצניחה למעטפת כדור הארץ והופכת לסלעי גרניט. סלעים אלו נדחקים למעלה ונמצאים בבסיס ההרים של ימינו. שרידים לגעשיות נמצאים בהרי הגעש הר בייקר וגליישר פוינט שמחוץ לפארק, שהתפרצו בפעם האחרונה לפני פחות מ-12,000 שנים, ובקלדרה בחלק הצפון-מערבי של הפארק. עקב ההתרוממות התגברה הסחיפה ושכבות הסלע הצעירות יותר נסחפו, כך קרה גם לכל הרי הגעש הצעירים שהיו פעם בשטח הפארק. לכן כיום נחשפו הסלעים העתיקים יותר, ברובם סלעים מותמרים. ההתרוממות הנמשכת יחד עם הסחיפה מהמים והקרח יצרו עמקים עמוקים ועקב כך התבליט האנכי הוא משמעותי ונע בין 1,200 ל-1,800 מטרים, שהוא בר השוואה לרכסי הרים גבוהים בהרבה.
המראה הנוכחי של ההרים הוא תוצאה של פעילות קרחונים גדולים מאז עידן הקרח ועד היום. תוואי נוף אופייניים הם קרקסים קרחוניים ועמקים קרחוניים. הר שוקסן הבולט הוא פסגה פירמידלית שנוצרה עקב פעילות של כמה קרחונים, שהתהוו על מדרונותיו ושחקו את פסגתו לצורת פירמידה, ואת מורדותיו לצלעות חדות. כמות הקרחונים הגדולה היא תוצאה של מיקום הפארק בקצה המערבי של רכס קסקייד, ולכן כמות המשקעים בו רבה במיוחד.
העמק המרכזי של הנהר סקאגיט נחפר במזרח ובמערב על ידי שני קרחונים נפרדים כעמקים קרחוניים. החלק המרכזי בין ניוהלם לסכר רוס הוא עמק נהר שנחפר על ידי הנהר עצמו, שכיום נעלם כמעט לחלוטין במאגר. אגם צ'לאן מדרום הוא אגם קרחוני קלאסי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה