הקמת הפארק הלאומי ילוסטון ב-1872 והפארק הלאומי יוסמיטי ב-1890, הובילו תומכי שימור לטעון בעד החלת הגנה דומה באזורים אחרים בארצות הברית. אפילו בטרם הוחלה הגנה מסוימת על אזור צפון רכס הקסקייד כאשר הוא הוגדר כשמורת יער ב-1897 טענו פעילים שיש להעניק לאזור הגנה גדולה יותר באמצעות הגדרתו כפארק לאומי. ב-1892 הגישו תושבים ממדינת וושינגטון עצומה להקים פארק לאומי צפונית לאגם צ'לאן, כיוון שרבים שביקרו באזור התרשמו שהנוף בו "יפה יותר משווייץ". מאמצים נוספים בכיוון זה נעשו שוב ב-1906 ושוב בין 1916 ל-1921, כאשר הצעות חוק להגדיר את האזור כפארק לאומי כשלו בהצבעה בקונגרס של ארצות הברית. לא כל התושבים המקומיים תמכו ברעיון הפארק הלאומי, מכיוון שחששו שהגדרה כזו תפגע במצבם הכלכלי. גם שירות היערות של ארצות הברית לא תמך בפארק משום ששינוי יעוד זה היה מוציא מידיהם את השליטה על הקרקע, אירוע שלא היה נדיר משום שפארקים רבים שהוקמו קודם לכן נוהלו במקור על ידי שירות היערות. במאמץ לפייס את שומרי איכות הסביבה הגדיר שירות היערות את האזורים שהיו במצב הטבעי ביותר בתוך שטחים בניהולם כאזורים פרימיטיביים (Primitive Areas) שבהם חלה הגנה מוגברת. באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 טען איש השירות בוב מרשל שיש להקצות את האזור כאזור טבע בראשיתי, הגדרה שתרחיק את שירות הפארקים הלאומיים משום שעל פי הגדרת תפקידם הם חייבים לסלול כבישים ולבנות "שיפורים" עבור תיירים. בעלי עניין יריבים המשיכו להתווכח בשאלה האם הקרקעות צריכות להישאר תחת ההנהלה של שירות היערות של ארצות הברית או של שירות הפארקים הלאומיים, אך בשנות ה-60 גבר הטיעון הסביבתי שדוגל בפארק לאומי.
חוק הפארק הלאומי צפון רכס הקסקייד עבר בקונגרס ב-2 באוקטובר 1968 וקבע שהמקום יוגדר כפארק לאומי, וב-1 בינואר 1969 קיבל עליו שירות הפארקים הלאומיים את השליטה במקום. החוק גם הגדיר את אזורי הנופש הלאומיים אגם רוס ואגם צ'לאן. באותו יום הוקמה גם מערכת הפארקים רדווד בקליפורניה. בהגיע 1988 הוגשמה מרבית תוכניתו המקורית של בוב מרשל להקצות את הפארק העתידי כאזור טבע בראשיתי כאשר 93% משטח הפארק הלאומי צפון רכס הקסקייד הוגדר כאזור הטבע הבראשיתי סטיבן מאתר (Stephen Mather Wilderness).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה