אבן באג'ה ביסס את מחקריו הפסיכולוגיים על הפיזיקה. הוא טען שהדבקות בשכל הפועל הוא היכולת העליונה והתכלית האחרונה של המין האנושי, כאשר על ידי פיתוח אינטלקטואלי מגיע האדם לידי דבקות בשכל הפועל ובכך הוא זוכה לנצח, ובכך דעתו שונה מדעתם של אבן סינא ואל-ע'זאלי שראו את הדבקות בשכל הפועל כתחנת ביניים לדבקות האקסטטית במחויב המציאות, שהוא האל.
אבן באג'ה מצביע באופן נחרץ על כך שהשכלים הטהורים אין בהם ריבוי ולא שום גוונים אישיים, וכך לאחר המוות אין קיום לנפש האינדיבידואלית. עמדה אריסטוטלית זו נוסחה על ידו באופן הברור ביותר, מתוך התנגדות לעמדתו של אבן סינא על הנפש. עמדה זו השפיעה על הרמב"ם ועל תורת הנבואה שלו, והוא פירש על פיה את שלמותם של משה והפילוסופים החשובים, בכך שהם הגיעו לדבקות מוחלטת בשכל הפועל.
בנוסף כתב אבן באג'ה מאמרים רבים על החושים ועל הדמיון. הוא הגיע למסקנה שבלתי ניתן לרכוש ידע באמצעות החושים בלבד, אלא יש צורך בתיווכם של כוחות אינטליגנציה פרטיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה