עבודת הדוקטור של אלפר דנה בנושא שנקרא מאוחר יותר נוקליאוסינתזה של המפץ הגדול. "המפץ הגדול" הוא כינוי (ניתן במקור כלשון גנאי על ידי פרד הויל) לתיאור התפתחות היקום ממצב לחץ וטמפרטורה אדירה, דרך התפשטות והתקררות, עד היקום הקר והדליל (יחסית) שאנו רואים סביבנו היום. "נוקליאוסינתזה" הוא ההסבר כיצד יסודות מורכבים נוצרו מיסודות פשוטים (חלקיקים) לאחר המפץ הגדול. מיד אחרי המפץ הגדול, כשהטמפרטורה הייתה גבוהה מאוד, חומר מורכב לא יכול היה להיווצר, כי גם אם הוא נוצר, הפוטונים (קוונטות של אנרגיה) ה"חמים" של הסביבה היו מפרקים אותו לגורמים. כלומר, האנרגיה של הפוטונים הייתה מתגברת על הכח החזק המושך. אם פרוטון ונייטרון היו מתחברים לייצר גרעין של דאוטריום, היסוד החדש היה נהרס (בחזרה לפרוטון ונייטרון בודדים) על ידי פוטון בעל אנרגיה גבוהה. עם הזמן היקום התפשט, הטמפרטורה ירדה, והאנרגיה (הממוצעת) של הפוטונים ירדה. בשלב כלשהו, בערך שנייה אחרי המפץ הגדול, הכח החזק המושך התחיל לנצח את כח המפריד של הפוטונים, ודאוטריום התחיל להיווצר ולהשאר. כשהיקום התקרר עוד, נייטרונים ופרוטונים נופסים יכלו לקשור עצמם לדאוטריום, כדי ליצור הליום ויסודות אחרים.
אלפר וגאמוב חשבו שבצורה זו ניתן להסביר את היווצרותם של כל היסודות הכבדים, יסוד אחר יסוד. מאוחר יותר נודע שתאוריה זאת לא יכולה להיות נכונה, כי אין יסודות יציבים במשקל אטומי של 5 ו-8, מה שמונע את היווצרותם (במנגנון זה) של יסודות כבדים מהליום.
יותר מ-300 אנשים באו לשמוע את הגנת התיזה של אלפר, כולל אנשי תקשורת, וכתוצאה מכך נכתבו מאמרים רבים בכלי התקשורת על העבודה, תופעה יוצאת דופן עבור עבודת דוקטורט. העבודה הופיעה בעתון "Physical Review" ב-1 באפריל 1948 עם שלושה מחברים – אלפר, גמאוב והפיזיקאי המפורסם האנס בתה. האמת היא שבתה לא תרם מאומה למאמר הספציפי (אמנם הוא תרם רבות לתחום הכללי) וגאמוב רק צירף את שמו כבדיחה כדי שרצף שמות המחברים יישמע כמו האותיות הראשונות של ה-אלפבית היווני – אלפה, בטה, גמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה