בורלי חיפש ליישם את השיטות המתמטיות והפיזיקליות במחקר הרפואי. בספרו "על תנועת בעלי חיים" (De Motu Animalium) (שפורסם אחרי מותו,ב-1680-1681), הוא היה הראשון שהסביר את תנועות השרירים ותפקודים גופניים אחרים על ידי חוקי הסטטיקה, הדינמיקה וההידראוליקה.
למשל, הוא ניסה להוכיח כי תנועות הגוף - של הגפיים ושל חלקי גוף אחרים - למשל בעת הליכה, ריצה, הרמת משקולות, או שחיה - מתבססות על מערכות מנופים, שבהם עשויים השרירים לבצע, תוך זמן קצר מאמצים גדולים והולכים. בעקבות גלילאי שהתעניין לפניו בחקר תנועות הגוף, שיער בורלי כי, למשל, במעוף הציפורים הכרחי שיתקיים יחס מסוים בין משקל הגוף, מוטת הכנפיים וכוח השרירים, כדי שהעוף יוכל להתרומם ולהיפרד מהאדמה. "אפילו עם כנפיים, טען בורלי,"אינו יכול האדם לעוף, מפני שאין לו שרירים חזקים דיים בחזו"
בורלי תאר, בין היתר, את אנטומיית עמוד השדרה וחישב את הכוחות המופעלים בשרירים שלה ובדיסקים שבין החוליות. הוא חקר גם את כיווץ השרירים, את תפוקת הלב, את תפקוד הראות, את זרימת הדם וכו'. בו זמנית עם נילס סטילסן היה הראשון שפירש את תנועות הלב ככיווצים שריריים.
בספרו הניח בורלי, בין השאר, כי להעברת הדחף העצבי קיים מנגנון הכימי. בספרו "De motu animalium " מדווח בורלי על ניסוי שעשה כדי לשלול את התאורייה הקדומה של גלנוס ששלטה עדיין בתקופתו, לפיה בעצבים עוברים ""רוחות חיות" דמויי גזים המפעילים את שרירים. הוא ביצע מתחת למים חתכים בשרירים מכווצים של בעל חיים והוכיח שלא יוצאים מהם שום גזים. לדעת בורלי בעת כיווץ השרירים בהשפעת הזרם העצבי נוצרת בהם מעין "תסיסה מפוצצת" (ebullitio et displosio). השקפתו ה ביומכנית של בורלי השפיעה על אנשי מדע אחרים כמו רוברט בויל, רנה דקארט ונילס סטנסן.
בורלי נודע בזמנו גם ככירורג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה