יום שבת, 5 בנובמבר 2016

קונסטנטין ציאולקובסקי - שנותיו הראשונות


ציאולקובסקי נולד ביזהבסקויה (רוסיה, כיום במחוז ספאסקי, אובלסט רייאזאן) כילד החמישי מבין 18 ילדים שנולדו למשפחה ענייה, לאב ממוצא פולני שעסק בעבודות שונות ולאם רוסיה בעלת השכלה. בגיל 9 לקה ציאולקובסקי במחלת השנית וכתוצאה ממנה הפך חירש למחצה. בגיל 13 מתה אמו.
בגיל 14 הושעה מהלימודים בבי"ס לאחר שקיבל רק שנים ספורות של השכלה פורמלית אך למד בבית באופן עצמאי. כילד שאהב להתבודד בביתו הוא העביר את מירב זמנו בקריאת ספרים והחל להתעניין במתמטיקה ופיזיקה. כנער מתבגר כשהוא מושפע ככל הנראה מסופרי מד"ב מוקדמים כגון ז'ול ורן החל לשקול בדעתו את האפשרות של מסעות בחלל שהסעירה את דמיונו.
 
ציאולקובסקי בילה את מרבית שנותיו בבקתת עץ דלה בפרברי קלוגה, עיר השוכנת כ-200 ק"מ דרום מערבית למוסקבה. כטיפוס מסתגר ומתבודד מטבעו הוא נחשב עוף מוזר בקרב תושבי עירו.
 
לאחר שהחל מפגר בלימודיו בגיל 16 נרשם ציאולקובסקי לספריית מוסקבה שם למד במשך שלושת השנים הבאות כאשר הוא מלווה על ידי ניקולאי פיודורוב ששימש לו כמעין חונך. בשלב מאוחר יותר החל לדגול ביישוב החלל וגרס כי בעתיד יוביל יישוב החלל את הגזע האנושי למצב אוטופי בו יתקיימו טיפולים רפואיים בחינם לכל דורש וחיי נצח.
 
כשהוא מושפע מספרו של ז'ול ורן מהארץ לירח, חישב שהשיטה של ז'ול ורן לשימוש בתותח ענק על מנת לירות חללית אל הירח, המופיעה בספרו, תגרום לכוחות תאוצה כאלה שיהרגו את הנוסעים בחללית. בהשראת כתביו של ז'ול ורן החל ציאולקובסקי מפתח תאוריה שכללה אספקטים נרחבים של המסע בחלל והנעת-דחף של רקטות חלל. הוא נחשב לאבי הטיסה בחלל ולאדם הראשון שהגה את הרעיון של מעלית חלל, לאחר שצפה במבנה החדש של מגדל אייפל שנחנך בפריז ב-1895.
 
על אף הידע הרב שהצטבר אצל הנער, אביו דאג שהוא לא יוכל לקיים את עצמו מבחינה כלכלית כמבוגר והחזיר אותו לביתו משום שחשש שהוא מעביד את עצמו יתר על המידה וסובל ממצב תזונתי ירוד. בעקבות כך (קרוב לוודאי בהשפעת האב) ניגש ציאולקובסקי לבחינות הסמכה להוראה אותן עבר בהצלחה והחל לעבוד כמורה למתמטיקה בעיר בורובסק ליד מוסקבה. בהמשך התחתן עם וארוארה סוקולובייה. על אף היותו "תקוע" בעיר קטנה המרוחקת ממרכזי ההשכלה החשובים, הצליח ציאולקובסקי להגיע לתגליות מדעיות מרובות בכוחות עצמו.
 
שני העשורים הראשונים של המאה ה-20 לוו אצל ציאולקובסקי בטרגדיות אישיות. בנו איגנאטי שם קץ לחייו ב-1902, וב-1908 חלק גדול מכתביו המדעיים אבד בשיטפון. ב-1911 נעצרה בתו לויבוב בשל השתתפותה בפעילות מהפכנית.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה