תלמידי אריסטו אחראים להמצאת המילה מטאפיזיקה (ביוונית - אחרי הפיזיקה). בספר הנקרא "פיזיקה" אריסטו מתאר את ההתנהלות של הטבע והספר עוסק בעיקר במה שאנו קוראים לו היום ביולוגיה. המטאפיזיקה הוא החיבור שבא בסדר הדברים אחרי הפיזיקה ומכאן מקור השם. היא עוסקת על פי אריסטו ב"יש באשר הוא יש" כלומר במאפיינים שיש לכל דבר שקיים בעולם. אריסטו דחה את תורת הצורות של אפלטון, וראה בקיום הדברים הפרטיים הקיום הממשי היחיד. הוא טען כי כל דבר בעולם קיים מתוקף ארבע סיבות שהן למעשה ארבעה סוגים של הסברים; הסיבה החומרית עונה על השאלה "ממה מורכב הדבר" והיא מתייחסת הן לחומר הפיזי שממנו מורכב הדבר והן לחלקים שמהם הוא עשוי. הסיבה החומרית של פסל אדם הבנוי מארד הוא הארד וגם החלקים של הפסל - ראש, יד, עיניים וכו' ;
הסיבה הצורנית עונה על השאלה "מה זה להיות הדבר הזה" והיא מתייחסת הן לצורה הפיזית שלו וכן לפעולה שלו שלו בעולם. הצורה של פסל הארד היא פסל וכן היותו יצירת אמנות. באותו אופן הצורה של כיסא היא גם הצורה הפיזית שלו וגם היותו משמש חפץ שיושבים עליו; הסיבה הפועלת עונה על השאלה "מי יצר את הדבר" ומתייחס למי שהביא אותו לידי קיום. הסיבה הפועלת של הבית היא הבנאי;
הסיבה התכליתית עונה על השאלה "לאיזו מטרה נוצר הדבר" ומתייחסת למטרה שלשמה הוא קיים. הכיסא נוצר כדי שישבו עליו ולכן זו המטרה שלו.
כחלק מן המטאפיזיקה עסק אריסטו באל ובבריאה והוא טען כי האל לא פועל בעולם, והעולם עצמו לא נברא אלא תמיד היה קיים כפי שהוא. בנוגע ליחסי גוף ונפש טען אריסטו כי קיום הנפש תלוי בפעילות של איברים גופניים. הוא הגדיר אותה כ"צורה" של גוף. לכן הנפש לא שורדת את מות הגוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה