במשך מיליארדי שנים התקיימה כמות כמעט קבועה של אוֹזוֹן בסטרטוספרה, ושום דבר לא קרה... עד שבשנים האחרונות, בעידן הטכנולוגי והמתועש, התערבותו של המין האנושי השפיעה בצורה דרמטית על המצב...
תחילת הסיפור בשנים 1970-1974. באותה התקופה סברו החוקרים שהסכנה היחידה לשכבת האוֹזוֹן היא הטיסות של מטוסים בגובה רב (למשל מטוס הקונקורד, העובר את המרחק מניו-יורק ללונדון בגובה של 20 ק"מ תוך 3 שעות בלבד). הם סברו שהמטוסים, המתקרבים לבסיס של שכבת האוֹזוֹן, פולטים ממנועיהם גזים שונים, ושגזים אלה מפרקים את האוֹזוֹן. לכן קמה התנגדות עזה לפיתוח נרחב של מטוסים אלה.
עד מהרה התברר שהנזק העיקרי לשכבת האוֹזוֹן מגיע ממקום אחר...
בשנת 1980 דיווחה תחנת המדידה המטאורולוגית הבריטית, אשר נמצאת במפרץ האלי באנטארקטיקה, על ירידה חדה בריכוז האוֹזוֹן בסטרטוספרה. החוקרים מדדו את הריכוז באמצעות בלונים, ומצאו שבחודשים ספטמבר-אוקטובר-נובמבר, הידלדלה שכבת האוֹזוֹן מעל אנטארקטיקה. הריכוזים שנמדדו היו קטנים ב-40% לעומת הערך הרגיל! חששם של החוקרים התאמת, ותמונות לוויין שצולמו מעל הקוטב הדרומי הוכיחו ששכבת האוֹזוֹן אכן נהרסת.
כך נולד הביטוי "החור באוֹזוֹן" המוכר לכולנו מאמצעי התקשורת. המשמעות של ה"חור" הזה באוֹזוֹן היא שכמות האוֹזוֹן פחתה בצורה חדה מאוד, וכך כמות גדולה של קרינה על-סגולה מסוכנת חודרת אל הקרקע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה