ההתפרצות שהתחוללה בין אוגוסט לאוקטובר 1991 הייתה התפרצות פליניאנית שעוצמתה 5 במדד ההתפרצות הגעשית, שבה נפלטה טפרה בנפח גולמי של 4.3 קילומטרים מעוקבים (מקביל ל-2.7 קילומטרים מעוקבים של סלע מוצק). חלקים מהקרחון נמסו וזרמו במורד ההר כזרמי בוץ. איש לא נפגע בהתפרצות זו בשל ריחוקו של ההר ממקומות יישוב, אבל אלפי אנשים פונו מהאזורים הסמוכים. אפר נשר על צ'ילה, ארגנטינה כמו גם על איי פוקלנד.
בנוסף לאפר, נפלטו כמויות גדולות של גז געשי, בעיקר גופרית דו-חמצנית. אלו תרמו לגזים שכבר היו באטמוספירה מההתפרצות הגדולה עוד יותר של הר הגעש פינטובו מוקדם יותר באותה שנה וסייעו לתופעת ההתקררות העולמית בשנים שבאו אחר כך. גם האוזון התדלדל, כאשר החור באוזון מעל אנטארקטיקה גדל בשנים 1992 ו-1993 לממדים הגדולים ביותר שנמדדו מעולם.
בשל התפרצות פינטובו באותה שנה לא זכתה ההתפרצות הגעשית הגדולה של הר הדסון לתשומת לב רבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה