הר געש של קרח הנקרא "קריו-וולקנו" (קריו ביוונית κρύο: קר, קפוא) הוא גוף המצוי על גופים קרחוניים כגון ירחים. קריו-וולקנו אינו פולט סלע מותך אלא חומרים נדיפים כקיטור, אמוניה, פחמן דו-חמצני, חנקן ומתאן, מלווים בחלקיקים מוצקים. לחומרי פליטה אלה ניתן השם "קריו-מאגמה". קריו-וולקנו מייצר תימרת קיטור חמה ביותר מ-100 מעלות צלזיוס מפני השטח הקפואים. בהיחשפה לריק החללי מתמצקת תימרת הקיטור במהירות והופכת לענן אבק. במקום בו כוח המשיכה חלש, עשויה התימרה לברוח מאותו גוף ממנו נפלטה ולהקיף אותו כטבעת.
לראשונה זוהה קריו-וולקנו על ירחו של נפטון, טריטון, כאשר בשנת 1989 זיהתה הגשושית וויאג'ר 2 שכבה של חנקן מעל הקרום הכהה של טריטון. מבנה נוסף זוהה על אנקלדוס, ירחו של שבתאי, באמצעות החללית קאסיני בשנת 2005. ראיות לא ישירות מציעות שקיימים קריו-וולקנו נוספים בגופים אחרים כגון אירופה, טיטאן, גנימד, מירנדה וקווה-וואר בחגורת קויפר.
מניחים כי הגורם להתפרצויות אלה הוא מחזורי גאות ושפל הנובעים מחום הנבנה בגלעיני הירחים כאשר הם מכופפים ומעוותים את שדה הכבידה של ענקי הגז שהם מקיפים. משערים גם כי כמה מהירחים עשויים להכיל שכבות שקופות של קרח המאפשרות לאור לעבור דרכן, אך מבודדות את החומר המצוי תחתן ואינן מאפשרות לו להימלט תוך שהן יוצרות אפקט חממה. מצב זה יוצר לחץ בשכבות המכילות את הנוזלים, המוצאים להם סדק להימלט בעדו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה