תוכנית ג'מיני תוכננה על ידי ג'ים צ'מברלין, שהיה בעברו המפתח הראשי של ה-CF-105 - מטוס היירוט של חברת אוורו קנדה. צ'מברלין הצטרף לנאס"א יחד עם 25 מהנדסים נוספים לאחר שבוטל פיתוח המטוס, והפך לראש המחלקה ההנדסית של צוות משימות החלל שתכננה את תוכנית ג'מיני.
הקבלנית הראשית לפיתוח חללית הג'מיני הייתה חברת מקדונל איירקראפט קורפוריישן, שפיתחה גם את חלליות המרקורי.
כמו כן, האסטרונאוט וירג'יל גריסום היה מעורב רבות בפיתות חללית הג'מיני.
בספר "!Gemini" שפורסם ב-1968, לאחר מותו באסון אפולו 1, נכתב כי סיום תוכנית מרקורי, וההבנה כי לא יטוס שוב בחללית מרקורי, הנחו אותו להשקיע את מירב מאמציו בתוכנית ג'מיני.
תוכנית ג'מיני נוהלה על ידי מרכז טיסות החלל המאוישות ביוסטון, טקסס (מאוחר יותר שונה שמו למרכז החלל ג'ונסון), שנוהל הוא על ידי המטה הראשי של נאס"א הממוקם בוושינגטון די. סי.. דר' ג'ורג' מולייר, מנהל שותף בנאס"א לטיסות מאוישות, תפקד כמנהל המפעיל של התוכנית. וויליאם שניידר, סגן מנהל הטיסות המאוישות, היה מנהל המשימה של כל משימות הג'ימני החל מג'מיני 6.
גנטר וונדט היה מהנדס בחברת מקדונל שניהל את ההכנות לשיגור גם בתוכנית מרקורי וגם בתוכנית ג'מיני. צוותו היה אחראי על השלמת הפעולות הסופיות בכן השיגור לפני שיגור המשימה, והוא אישית היה סוגר את פתח החללית מבעד לאסטרונאוטים. בשל כך היה גנטר מוערך מאוד על האסטרונאוטים שפיתחו עמו יחסי קרבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה