החללית תוכננה ונבנתה על ידי חברת לוקהיד מרטין. לפי נתוני נאס"א, העלות הכוללת של המשימה הייתה 264 מיליוני דולרים. הג'נסיס שוגרה על משגר דלתא 2 מקייפ קנוורל, ב-8 באוגוסט 2001, בשעה 16:13:40 לפי הזמן האוניברסלי המתואם. היא נעה במסלול בין-כוכבי מורכב, עד שהגיעה לנקודת לגראנז' L2 בין כדור הארץ לשמש. בין ה-3 בדצמבר 2001 ל-1 באפריל 2004 נחשפו הלוחיות לאיסוף האטומים שנפלטו מהשמש. בסיום שלב איסוף החומרים, נארזו הדגימות בתוך כמוסת שימור מיוחדת, והחללית החלה לעשות את דרכה אל כדור הארץ. בהגיעה אל קרבת כדור הארץ, שיחררה החללית את הכמוסה, שמשקלה 190 ק"ג, לנחיתה על כדור הארץ, בעוד החללית עצמה ממשיכה במסלולה בחלל.
נחיתה רגילה על ידי מצנח לא התאימה למשימה זאת, עקב הרגישות הרבה של הדוגמיות. על פי המתוכנן, בגובה של 33 קילומטרים היה אמור להיפתח מצנח עוגן שיאט במקצת את מהירות הנפילה של הכמוסה. לאחר ארבע דקות, כאשר הכמוסה מגיעה לגובה של 6.7 קילומטרים, היה אמור להיפתח מצנח בצורת כנף מטוס שיאט עוד יותר את מהירות הנפילה. אז היה אמור להגיע מסוק עם וו תפיסה מיוחד באורך חמישה מטרים, להיתפס במצנח בעודו באוויר ולהנחית את הכמוסה בעדינות אל הקרקע. התמרון המורכב נועד להבטיח כי הדגימות הרגישות לא ייפגעו משינוי המהירות הגדול בעת נחיתה רגילה במהירות 16 קמ"ש.
הכמוסה נכנסה לאטמוספירה ב-8 בספטמבר 2004, כאשר שאר חלקי החללית הופנו לעבר השמש במסלול בלתי ניתן להחזרה. כתוצאה מתקלה במד התאוצה בכמוסה לא הופעל מצנח העוגן, ונפילת הכמוסה הואטה רק עקב התנגדות האוויר העצמית שלה. מטבע הדברים הפרוצדורה של לכידת הכמוסה באוויר לא יכלה לצאת אל הפועל. הכמוסה התרסקה אל הקרקע במהירות של 86 מטרים בשנייה (311 קמ"ש).
הכמוסה נשברה כתוצאה מהפגיעה, וגם כמה מהדוגמיות שהיו בתוכה נפרצו והזדהמו. למרות זאת, הנזק היה מועט יותר משהיה אפשר לצפות ממהירות נפילה כזאת, משום שהקרקע באותו אזור הייתה רכה ובוצית.
החללית עצמה שבה לנקודת לגראנז' L1 לאחר שחרור הכמוסה. משם תומרנה החללית למסלול סביב השמש בקרבת כדור הארץ, אותו היא יכולה לשנות בקלות במקרה שיוחלט על משימה נוספת אותה היא אמורה לבצע, ועד אז היא הועברה למצב של "שנת חורף", בו היא רק מדווחת על מיקומה ומצבה, ואת האנרגיה שלה היא מקבלת מהלוחות הסולאריים שמכוונים אוטומטית אל השמש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה