לאחר סדרת בדיקות שנמשכו חודשיים, היה הטיל מוכן לשיגור. הטענת הטיל בדלק החלה ב-6 בנובמבר. להובלת הדלק נדרשו 89 משאיות טעונות בחמצן נוזלי, 28 משאיות טעונות מימן נוזלי, ו-27 משאיות טעונות בקרוסין מזוקק.
השיגור התרחש בשעה 12:00 ב-9 בנובמבר. בסיומה של ההמראה הוצבו השלב השלישי (ה-S-IVB) ותא השירות והפיקוד (ה-CSM) במסלול כמעט מעגלי של 190 קילומטר, בדומה למסלול שתוכנן למשימת הנחיתה על הירח. לאחר שתי הקפות, הוצתו מנועי השלב השלישי בפעם הראשונה, והביאו את החללית למסלול אליפטי של 17,218 ק"מ אַפּוֹגֵיאָה ובמכוון ופֶּרִיגֵיאָה של 84.6 קילומטר מתחת לפני השטח של כדור הארץ; זאת במטרה להבטיח את חזרתו של מודול הפיקוד במהירות גבוהה וכניסה אטמוספירית והשמדה של השלב השלישי של הטיל. בשלב זה נפרד מודול הפיקוד מהשלב השלישי ומנועיו של המודול הודלקו כדי להעלות את האפוגיאה ל-18,092 ק"מ ואת הפריגיאה למסלול −74 קילומטר. לאחר שעברה את האפוגיאה, מנועו של מודול השירות הודלק שוב ל-281 שניות, כדי להעלות את מהירות החללית בעת שובה לכדור הארץ ל-11,139 מטר לשנייה, בגובה 120 קילומטר ונתיב טיסה בזווית של -6.93 מעלות, בכך הדמתה החללית מסלול שיבה מן הירח.
תא הפיקוד נחת במרחק של כ-16 קילומטר מאתר הנחיתה המתוכנן. נחיתתו נראתה מסיפונה של ספינת הצי האמריקני בנינגטון , הספינה שהשיבה את המעבורת לבסיסה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה