תוכנית ג'מיני התמקדה בביצוע ניסויים ופיתוח טכניקות שנדרשו לביצוע מסע אל הירח. הטיסה המאוישת הראשונה בתוכנית הייתה משימת ג'מיני 3 ב-23 במרץ 1965 שנשאה את ג'ון יאנג ווירג'יל גריסום. תשע משימות נוספות בוצעו לאחר מכן והראו כי שהייה ממושכת של אדם בחלל אפשרית וכי שתי חלליות יכולות להיפגש ולהתחבר בחלל. במשימות אלו נאסף גם מידע מדעי על השפעות השהייה הממושכת בחוסר כבידה על האסטרונאוטים. בתוכנית ג'מיני בוצעו גם הליכות החלל הראשונות בתוכנית החלל האמריקאית.
אף על פי שבתוכנית ג'מיני הצליחה ארצות הברית להשיג יתרון של שנה על פני ברית המועצות בביצוע מפגשים בחלל, ההישגים לא היו בבחינת ניצחון על הרוסים. התמרונים שתורגלו במשימות תוכנית ג'מיני יכלו להיות בשימוש בשתי דרכים על מנת להגיע אל הירח: או שחללית הייתה יכולה להישלח למסלול סביב כדור הארץ ואז להיפגש עם שלב רקטי שיקח אותה אל הירח, או שחללית ונחתת היו יכולים להישלח אל הירח על גבי משגר יחיד ואז רק הנחתת תנחת על הירח ותמריא חזרה ותיפגש שוב עם חללית האם (טכניקה זו היא שבוצעה בסופו של דבר בתוכנית אפולו). אך הייתה דרך שלישית וישירה יותר להגיע אל הירח בה לא היה שום צורך במפגש בין שתי חלליות: הרוסים היו יכולים לבנות רקטה גדולה ולשלוח בראשה חללית אל הירח שתנחת שם ותמתין לקוסמונאוטים הרוסים שינחתו על הירח עם חללית אחרת, ואז ימריאו חזרה לכדור הארץ בחללית שכבר ממתינה להם שם. במקרה כזה תוכנית ג'מיני הייתה נחשבת לבזבוז זמן וכסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה