במהלך חקירת האסון, שוחזרו התנאים ששררו בתוך תא הפיקוד בעת השריפה, ונקבע שהאש פרצה ליד או בתוך אחת מצמות הכבלים שמשמאל ומול מושבו של גריסום, בצד השמאלי של התא - מקום שהיה נראה לצ'אפי. האש הייתה ככל הנראה בלתי נראית למשך חמש או שש שניות, עד שצ'אפי התריע עליה.
ועדת החקירה קבעה שתא הפיקוד הכיל חומרים דליקים רבים, הסמוכים למקורות אש אפשריים. בנוסף, אטמוספירת התא הורכבה מ־100% חמצן בלחץ 16PSI. הוועדה קבעה שיש להפחית מאוד את כמות החומרים הדליקים בתא, ולבחון את האפשרות להשתמש באטמוספירה המורכבת משני גזים שונים.
כאמור, מבנה צוהר היציאה גרם לכך שלא ניתן היה לפתוח אותו במהירות מבפנים. הוועדה המליצה לשנות את הפתח, כך שניתן יהיה לצאת מן התא במהירות גבוהה יותר. במנגנון הפתיחה המקורי נדרשו 90 שניות המתנה, ובתכנון המחודש 3 שניות.
חקירת האירוע והשינויים שהוכנסו לתא הפיקוד עיכבו את המשך תוכנית אפולו, ורכב השיגור שנשא בסופו של דבר את הכינוי AS-204 נשא כמטען את רכב הנחיתה הירחי בטיסת המבחן הראשונה ובלתי מאוישת שלו - אפולו 5. משימות AS-201 ו־AS-202 נשאו רק חרוט אווירודינמי, ולא חלליות אפולו כמתוכנן.
באביב 1967 הכריז סגן מנהל נאס״א לטיסות מאוישות, כי המשימה שיועדה לגריסום, וייט וצ'אפי תיקרא "אפולו 1", והמשימה הראשונה שעשתה שימוש בסטורן 5, שתוכננה לנובמבר אותה שנה, תיקרא "אפולו 4". לא היו משימות אפולו 2 ו־3.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה