הגבול הצפוני: מאחר שהנגב הוא האזור הדרומי הצחיח של ארץ ישראל, ניתן לקבוע את גבולו הצפוני על פי כמות המשקעים הממוצעת. קו של 300 מ"מ גשם בשנה (בממוצע) עובר מנקודה צפונית ליריחו, דרך נקודה הנמצאת 1 ק"מ צפונית לקיבוץ שובל (או 20 ק"מ צפונית לעיר באר שבע) ועד נקודה דרומית לעזה. קו של 200 מ"מ גשם עובר מצפונית ליריחו, דרך מושב אוהד, קיבוץ גבולות וקיבוץ סופה ועד לאל עריש. מקובל למתוח את גבולו הצפוני של הנגב בקו העובר צפונית לבקעת באר שבע והנמתח מדרום ים המלח ועד לנפת אשקלון;
בצפון-מערב עובר גבולו של הנגב לאורך מישור החוף הדרומי עד רפיח או אל עריש;
בהמשך (בצד מערב-דרום-מערב) גובל הנגב בחצי האי סיני. גם כאן, אין תיחום גאוגרפי אחיד, אולם, הגבול המקובל בימינו עובר לאורך הגבול הבינלאומי בין ישראל למצרים (קו עקבה רפיח). יש הרואים בנחל אל עריש את גבולו המערבי של הנגב.
בדרום - חוף אילת והרי אילת.
במזרח - מעקבה, דרך הערבה ועד דרום ים המלח (המהווים חלק מן השבר הסורי אפריקני). גם כאן, מקובל להשתמש בגבול הבינלאומי שבין ישראל לירדן כגבול הנגב, אף על פי שגבול זה משייך לנגב את החלק הישראלי של הערבה בלבד ולא את חלקה הירדני. מבחינה גאוגרפית, הערבה היא יחידה אחת, ואם מתייחסים לנגב כאל אזור גאוגרפי גרידא, יש לכלול בו את כל הערבה (ישראלית וירדנית) או שלא לכלול בו את הערבה כלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה