בתחנת השידור מצלמת הטלוויזיה מצלמת את התוכנית, ומפיקה אות חשמלי היחסי לעוצמת התאורה של כל אחד מאזורי התמונה. רשם הקול מקליט את הקולות. אותות התמונה והקול מועברים אל חדר הבקרה וניתוב התמונה .
המשדר מבצע אפנון של אות הטלוויזיה.
מכוון שתדר זרם החילופין ברשת החשמל בישראל (ובאירופה) הוא 50 הרץ, שידורי הטלוויזיה בשיטה האנלוגית משתמשים ב-25 מסגרות בשנייה. שיטת שידור זו נקראת PAL. כדי למנוע ריצוד הגורם להתעייפות מהירה של העין, מעבירים כל תמונה לשני שדות ומשדרים 50 שדות בשנייה, דבר המבטיח צפיה נוחה וחלקה יותר ללא ריצוד. שיטת השידור האנלוגית בארצות הברית משדרת 60 שדות בשנייה שהם למעשה 30 מסגרות בשנייה, משום שתדר זרם החשמל שם הוא 60 הרץ. שיטת שידור זו נקראת NTSC. בנוסף, קיימת שיטת שידור נוספת הנקראת SECAM.
אחד מהמרכיבים של שיטות השידור האנלוגיות הוא האפנון. זהו תהליך בו מרכיבים את אות הטלוויזיה על גבי של גל נושא בעל תדירות המיוחדת לערוץ המשדר. תדר הגל הנושא גבוהה בהרבה מקצב השינוי המרבי של אות הטלוויזיה הבסיסי, והוא מאפשר שידור לטווחים ארוכים ואבחנה בין ערוצי שידור שונים המשדרים בו זמנית.
שידורי הטלוויזיה מועברים באמצעות ערוצי תקשורת שונים, המוצגים כאן לפי סדר התפתחותם:
1.שידורי טלוויזיה בתחנות ממסר: השידורים מועברים מתחנת השידור ומתחנות הממסר באוויר, באמצעות אותות רדיו, ואנטנה ביתית קולטת את השידורים.
2.טלוויזיה בכבלים: שידורי הטלוויזיה מועברים באמצעות כבלים, בדרך כלל תת-קרקעיים.
3.שידורי טלוויזיה בלוויין: שידורי הטלוויזיה מועברים ממרכז השידור אל לווין בחלל וצלחת קליטת לווין קולטת את שידוריה.
4.אינטרנט.
מקלט טלוויזיה
אם בתחילת דרכה, הטלוויזיה שודרה בשיטות שידור אנלוגיות, הרי שכיום יש נטייה לעבור לשיטות שידור דיגיטליות (כגון DTT ו-DVB על צורותיו). בעקבות תפוצת השידור הדיגיטלי מדינות וגופי שידור רבים מבצעים תהליכים של הפסקת השידור בשיטות האנלוגיות. כמו כן, יחד עם השידור הדיגיטלי חלו גם שיפורים באיכות האות המשודר, וכיום נפוץ השימוש באותות באיכות HDTV, ונבחן השימוש באיכות Ultra HDTV.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה