סביב חלק מכוכבי הלכת וכוכבי הלכת הננסיים סובבים גופים קטנים יותר; אלו מכונים ירחים או לוויינים. גופים אלו עשויים מסיליקטים, ברזל ו/או קרח, וזאת בהתאם למיקומם במערכת השמש. קוטרם של 16 ירחים עולה על 1,000 ק"מ, קוטרם של שבעה מהם עולה על קוטרם של אריס ופלוטו, כוכבי הלכת הננסיים הגדולים ביותר, ושני ירחים אף יותר גדולים מכוכב הלכת כוכב חמה. ירחים רבים מקיפים את כוכב הלכת שלהם בתנועה מסונכרנת עם זמני הסיבוב שלהם (כמו הירח של כדור הארץ) או בסינכרון עם ירחים אחרים (כמו איו, אירופה וגנימד סביב צדק). לחלק מהירחים גיאולוגיה פעילה (איו, אירופה, גנימד, טיטן, טריטון) ולאחד (טיטן) אטמוספירה הדומה בצפיפותה לזו של כדור-הארץ.
ירחים יכולים להיווצר במספר דרכים:
1. היווצרות מקבילה: כאשר נוצר כוכב הלכת ע"י סיפוח חומר מהערפילית הסולרית הקדומה, חלק מהחומר מצטבר במסלול סביבו ונוצר ירח.
2. חטיפה: גוף קטן יחסית (אסטרואיד למשל) נלכד בשדה הכבידה של כוכב הלכת. רוב ירחיהם של צדק ושבתאי, הסתפחו כך לכוכבי הלכת שלהם.
3. התנגשות: במקרה של התנגשות בכוכב הלכת, יעלו ענני אבק וסלעים מפני השטח של כוכב הלכת, אך לא תהיה להם אנרגיה מספקת בכדי להסתלק משדה הכבידה שלו. במצבים מסויימים ייתכן, שבמקום לשקוע בחזרה אל פני השטח, שברים אלו יצטברו לכדי לוויין. כיום סבורים מדענים רבים כי כך נוצר הירח סביב כדור הארץ.
4. תנועה בענן - בראשית ימיה של מערכת השמש, כאשר היו בה ענני אבק וגז לרוב, גופים שנעו בה יכלו לאבד את האנרגיה המסלולית העודפת לטובת החיכוך בענן וכך להיתקע במצב של לווין סביב כוכב לכת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה