בחינה של התפרצויות ההר במאתיים השנים האחרונות, מיפוי גאולוגי מפורט, תיארוך פחמן-14, ומחקר פליאומגנטיזם הובילו למסקנה כי קילוואה התפרץ לעיתים תכופות מפסגתו ולאורך שתי רצועות הבקעים שלו במהלך תור הרביעון.
הר הגעש התפרץ לעיתים תכופות, אם כי מידע כתוב קיים רק מ-1820. במאורע קודם, סביב 1790, נהרגו בהתפרצות של קילואה חבורה של לוחמים ומשפחותיהם. חבורת חיילים זו הייתה חלק מצבאו של קאווה קואהואולה (Keōua Kuahuʻula), המנהיג השבטי האחרון שהנהיג התנגדות צבאית לקמחאמחה הראשון.
ב-1825 ביקר אדמירל לורד ביירון, בן דודו של המשורר הידוע לורד ביירון, את הר הגעש. המקום שבו הקים את מחנהו ידוע עדיין כ"מדף ביירון" וממוקם בקוארדינטות 19°24′54″N 155°15′23″W.
בעוד שכיום קילוואה ידוע בשל התפרצויותיו השקטות יחסית, הרי בעבר התרחשו בו כמה התפרצויות סוערות במיוחד. ההתפרצות האלימה האחרונה התרחשה ב-1924, כאשר המאגמה באה במגע עם מי תהום כאשר אגם הלבה בלוע האלמאומאו (Halemaʻumaʻu) התרוקן. משערים כי עמוד ההתפרצות הגיע אז לגובה של 9 ק"מ וייתכן שאף לגבהים שבין 15 ל-20 ק"מ – גבוה מגובה השיוט של מטוסי הנוסעים. מזרקת לבה מרהיבה נוצרה ב-1959, בעת התפרצות במכתש השקיעה קילוואה איקי (Kīlauea Iki). מזרקת הלבה התרוממה עד לגובה של 580 מטרים. ההתפרצויות מקילוואה ידועות גם ביצירת ערפיח געשי, שמקורו בפליטת הגז גופרית דו-חמצנית מהלועות שבהר, שבדרך כלל מתפשט על חלקים באי הוואי, אבל יכול להתפשט גם על אזורים נרחבים של איי הוואי כאשר במקביל להתפרצות נושבת רוח שכיוונה צפון או צפון מערב. פליטת הגופרית הדו-חמצנית אחראית גם להיווצרות מדבר געשי - מדבר קאו (Kaʻū Desert) - שטח נטול הצמחייה לחלוטין מדרום מערב לקלדרה של קילוואה. אף שבאזור זה יורדים גשמים מרובים (מעל ל-1,000 מ"מ גשם בשנה), הרי שהתגובה הכימית בין הגופרית הדו-חמצנית ללחות באוויר יוצרת טיפות של חומצה גופריתית הנושרת כטיפות של גשם חומצי, שערך ה-pH שלו מגיע לרמה של 3.4, על הקרקע. החומציות הגבוהה של המים מונעת היווצרות צמחייה באזור זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה