מאז המהפכה הצרפתית והשינוי הגאוגרפי, השלטוני והחברתי שעברה צרפת בעקבותיה, ישנה מחלוקת בשאלה למי שייכת הפסגה. בשנים 1416–1792, רכס המון-בלאן היה שייך לדוכסות סבויה). בשנת 1723, דוכס סבויה, ויטוריו אמדאו השני, קיבל לידיו את ממלכת סרדיניה העתידה להצטרף לאיטליה במסגרת איחודה במאה ה-19. בספטמבר 1792, צבא המהפכה הצרפתית האחראי על האלפים (Army of the Alps) השתלט על סבויה ללא התנגדות רבה. הצבא הקים את מחוז המון-בלאן. במסגרת הסכם השלום בשנת 1796 העביר ויטוריו אמדאו השלישי, מלך סרדיניה, את האחיזה בסבויה וניס לידי צרפת. בהסכם, כמו כן, רשום כי הגבול אמור להיות נראה הן משאמוני והן מקאורמיור, כאשר חשוב לציין שהפסגה אינה נראית מקאורמיור.
אחרי מלחמות נפוליאון ונפילת הרודן משלטון צרפת, הקונגרס הוינאי החזיר את המלוכה על שטחי סבויה וסרדיניה ואיתם את פסגת המון-בלאן תוך ביטול ההסכם שנחתם ב-1796. לאחר כ-45 שנה, לאחר מלחמת העצמאות השנייה של איטליה, נחתם הסכם בין נפוליאון השלישי וויטוריו אמנואלה השני ב-1860. ההסכם נחתם עקב הימנעותה של צרפת להתערב במלחמת העצמאות לטובת האפיפיור (אויבו של ויטוריו) וקובע כי הגבול בין איטליה המאוחדת לצרפת יעבור ברכס המון-בלאן ובפרט בדיוק דרך הפסגה עצמה. המסמך עצמו והמפות הנלוות נמצאות בשימוש עד היום על ידי שלטונות צרפת ואיטליה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה