אלפ ד'ואז (בצרפתית: Alpe d'Huez), הוא אתר נופש וסקי בהרי האלפים, הנמצא בגובה של כ-1,850 מ' מעל פני הים. הוא מפורסם בזכות הכביש העולה אל האתר, הכולל 21 פניות חדות, מעלה אשר הפך לעלייה המפורסמת והיוקרתית ביותר בטור דה פראנס ב-30 השנים האחרונות.
פסגה זאת, הנחשבת לאחת הקשות לטיפוס בצרפת, נכללה לראשונה במסלול המירוץ ב-1952. אז זכה בניצחון בקטע הרוכב האיטלקי המפורסם, פאוסטו קופי אשר ניצח באותה שנה גם במירוץ כולו. אולם, רק ב-1976 נכללה שוב הפסגה במסלול המירוץ ואז זכה בקטע ההולנדי יופ זוטמלק. מאז ועד היום, פוקד המירוץ את העלייה המפורסמת כמעט בכל שנה. רוכבים הולנדים רבים זכו בשנות השבעים והשמונים בקטעים שהסתיימו באלפ ד'ואז ומאז, צובעים אלפי אוהדים הולנדיים את ההר בתלבושתם הכתומה בעת שנערך עליו המירוץ וכך זכה ההר גם לכינוי ה"הר הולנדי".
הטיפוס אל ההר נמשך כ-13.8 קילומטר, בשיפוע של 8.1% בממוצע. הנקודה שכנראה הפכה את הטיפוס על פסגה זו לכה פופולרית במירוץ, אינה נעוצה כנראה בקושי הטיפוס, שכן ישנם הקשים ממנו, אלא בתבנית העלייה עם העיקולים החדים שבה, המצטלמת היטב בטלוויזיה.
בשנים האחרונות, מצטופפים כמיליון צופים לאורך המסלול, כדי לעודד את המתחרים. לעיתים הם חוסמים את הדרך בצורה מסוכנת שאף גרמה לתאונות בעבר. המפורסמת שבהן התרחשה ב-1999 בעת שג'וזפה גריני רכב בדרכו לניצחון בטוח. סמוך לסיום הוא נתקל בצופה גרמני שביקש לצלם אותו ונפל על הכביש. שניהם יצאו ללא פגע וגריני הצליח לעלות על אופניו ולחצות את קו הסיום כמנצח.
מספר רוכבים זכו פעמיים בניצחון בקטעים שהסתיימו באלפ ד'ואז:
יופ זוטמלק, הולנד, (1976, 1979)
הני קויפר, הולנד, (1977, 1978)
פיטר וינן, הולנד, (1981, 1983)
ג'אני בוניו, איטליה, (1990, 1991)
מרקו פנטאני, איטליה, (1995, 1997)
לאנס ארמסטרונג, ארצות הברית, (2001, 2004)
הטיפוס המהיר ביותר של המסלול היה ב-1997 כאשר מרקו פנטאני מאיטליה סיים את המסלול ב-37 דקות ו-35 שניות. לאנס ארמסטרונג האמריקני השיג ב-2004 את התוצאה הטובה השנייה בכל הזמנים, 37 דקות ו-36 שניות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה