אסטוניה יושבה לראשונה לפני יותר מ-11,000 שנה, בתום עידן הקרח. ליד העיר קונדה שבצפון אסטוניה נמצאו עדויות לקיומן של קהילות ציידים ודייגים בסביבות שנת 6,500 לפנה"ס. אבות אבותיהם של האסטונים היגרו ממפגש הנהרות וולגה וקאמה, מקום מוצאם של העמים הפינו-אוגריים, וחיו בשבטים, באיים הדרום־מזרחיים של הים הבלטי, לפני יותר מ־5,000 שנים. בימי הביניים, היו רוב האסטונים בעלי שטחי קרקע קטנים ומשקים. השלטון האסטוני היה מבוזר, בעל חלוקות־משנה פוליטיות ומנהליות מאז המאה הראשונה לספירה. אוכלוסיית אסטוניה מנתה אז יותר מ־150,000 איש והתנצרה אחרונה באירופה הביניימית.
ב־1193 קרא האפיפיור סלסטינוס השלישי לערוך מסע צלב נגד הפגאנים בצפון אירופה. צלבנים גרמנים הקימו את מבצר ריגה בתחום לטביה של ימינו, והתחילו לפשוט על אסטוניה בעזרת שבטי לטביה. השבטים האסטונים התנגדו להתקפות, ולעתים חמסו שטחי צלבנים. מאוחר יותר, צפון אסטוניה נכבשה על ידי צלבנים דנים, וב־1227 הביס מסדר צלבנים גרמני את אחרון מבצרי האסטונים. לאחר הכיבוש אולצו האסטונים להתנצר וחיו במושבות; ניסיונות לשמר את העצמאות דוכאו, ואסטוניה חולקה בין המסדר הליבוני, בישופות טאלין ובישופות אוסל-וויק. אסטוניה הצפונית הייתה בבעלות דנמרק עד 1346.
ב-1343 פרץ מרד (התקוממות ליל ג'ורג' הקדוש) של תושבי אסטוניה הצפונית ותושבי האי סארמאה נגד השלטון של הגרמנים הבלטיים (הגרמנים המקומיים), אך הוא דוכא. למרות רצף של מרידות, של פשיטות רוסיות ושל פלישות ב-1481 וב-1558, הוסיפו הברונים הגרמנים המקומיים לשלוט באסטוניה. ב־1561 נמסרה אסטוניה הצפונית לשלטון שוודיה, וב-1625 הייתה כל אסטוניה היבשתית תחת שליטת שוודיה. ב-1721 הביסה רוסיה את שוודיה במלחמה הצפונית הגדולה, והחוק הרוסי נכפה באזור.
ב-1819 היו המחוזות הבלטיים המחוזות הראשונים באימפריה הרוסית, שמעמד האצולה אִפשר בהם לאיכרים בעלות על האדמות והגירה לערים. נוסדה "הקרן לתרבות הלאומית של אסטוניה", שפעלה למען התעוררות לשונית ולאומית אשר דוכאה במשך יותר מ-600 שנות שלטון זר. התנועה הלאומית האסטונית עודדה את הכנסת האסטונית כשפת ההוראה בבתי הספר, עודדה ספרות לאומית בלשון האסטונית ומשנת 1869 ואילך התקיימו באופן סדיר פסטיבלי שירה אסטוניים.
עם התפשטות מהפכת 1905 מרוסיה לאסטוניה, קראו האסטונים לחופש עיתונות ולחופש בית-המחוקקים, לזכות הצבעה אוניברסלית ולאוטונומיה לאומית. התוצאות היו זניחות, אך המתח שגבר בין 1905 לבין 1917 עודד את האסטונים לשאוף לעצמאות מדינית. עם התמוטטות האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה, העניקה ממשלת מעבר הדמוקרטית של רוסיה אוטונומיה לאומית לאסטוניה. הוקם בית־מחוקקים, אשר אולץ במהרה לרדת למחתרת לאחר מהפכת אוקטובר ברוסיה ותפיסת השלטון באסטוניה על ידי הקומוניסטים. ועדת הבוגרים של בית המחוקקים הכריזה על רפובליקת אסטוניה העצמאית ב־24 בפברואר 1918. ביום למחרת פלש הצבא הגרמני למדינה. בעקבות תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה ונסיגת צבאה מאסטוניה פלש הצבא האדום לשטחה של המדינה הצעירה ב-28 בנובמבר 1918. רק במרץ 1919 הצליח צבא אסטוניה, שמנה כ-75,000 חיילים, בעזרת צבא מתנדבים מפינלנד, שוודיה, דנמרק והצי המלכותי הבריטי, להדוף את הצבא האדום אל מחוץ לגבולות אסטוניה. ב־2 בפברואר 1920, נחתם חוזה טארטו בין הרפובליקה האסטונית לרוסיה הבולשביקית, שבו הסתיימה מלחמת העצמאות האסטונית בהכרה רוסית בעצמאותה של אסטוניה ונקבע גבול מוסכם בין שתי המדינות.
העצמאות ארכה 22 שנים. אסטוניה עברה מספר רפורמות כלכליות, חברתיות ופוליטיות, שנדרשו כדי שתגיע למעמדה כמדינה ריבונית. במהלכן הפכו סקנדינביה, בריטניה ומדינות נוסות באירופה המערבית לשווקיה הראשיים, במקביל לייצוא לארצות הברית ולרוסיה. הוקמו בתי ספר ששפת ההוראה בהם הייתה אסטונית, חיי תרבות מגוונים שיגשגו, וניתנה אוטונומיה תרבותית למיעוטים, ביניהם ליהודים.
הסכם אי-התקפה בין אסטוניה לגרמניה הנאצית נחתם בברלין ב- 7 ביוני 1939. אחת הסיבות שגרמו להנהגה האסטונית לחתום ל ההסכם הוא החשש מפני איום הכיבוש מצד ברית המועצות. ברית המועצות הגישה אולטימטום לאסטוניה, שבו התחייבה האחרונה לאפשר לצבא האדום הקמת בסיסים והצבת 25,000 חיילים בשטחה. אולטימטום דומה הוגש גם ללטביה. בעקבות כך חתמה אסטוניה ב-28 בספטמבר על הסכם לסיוע הדדי עם ברית המועצות.
ב-16 ביוני 1940, בעקבות פרובוקציה של סוכני הנקוו"ד, טענה ברית המועצות להפרת ההסכם לסיוע הדדי והגישה אולטימטום לאסטוניה, שבו התבקשה האחרונה להחליף כמה שרים בממשלתה באישים קומוניסטים. יום לאחר מכן פלש הצבא האדום למדינה. בעקבות זאת הכריזו גורמים קומוניסטים ב-21 ביולי 1940 על הקמתה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה. הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה התקבלה רשמית לברית המועצות ב-9 באוגוסט אותה שנה.
לכיבוש נלוו החרמת רכוש כגון- עסקים, קרקעות ונדל"ן, סובייטיזציה של חיי התרבות וחדירת הקומוניזם הסטליניסטי לחיים הפוליטיים. ב-14 ביוני 1941 נערכו גירושים המוניים בכל שלוש המדינות הבלטיות (כעשירית מיהודי אסטוניה היו בין המגורשים), ושבוע לאחר מכן, ב-22 ביוני, תקפה גרמניה הנאצית את ברית המועצות. האסטונים קיוו לזכות שוב בעצמאותם, אך מדינתם נהפכה לחלק מ"אוסטלנד". הגדודים הגרמנים עצרו כ־5,500 איש. עם פלישת הנאצים לאסטוניה נמלטו רוב היהודים לשטחי רוסיה, ובאסטוניה נשארו תחת הכיבוש הנאצי כ-1,000 מיהודי אסטוניה. רוב היהודים שנשארו נרצחו ומיעוטם הועסק בעבודות כפייה.
ב-1944 החריבו פשיטות אוויר סובייטיות את נרבה, ושליש ממבני המגורים בטאלין נהרסו. עד סוף ספטמבר אותה שנה הצליח הצבא האדום לגרש את הצבא הגרמני מכל שטחי אסטוניה. באותה שנה העבירה ברית המועצות את מחוזות הספר האסטוניים נרבה ופטסרי, שתושבים רוסים רבים התגוררו בהם, לשליטה רוסית, ותומכים בפועל בכיבוש הגרמני או אזרחים שלא גילו נאמנות מספקת לברית המועצות נעצרו. במלחמת העולם השנייה סבלה אסטוניה קשות: נמלים הושמדו, 45% מהתעשייה ו-40% ממסילות הברזל ניזוקו. אוכלוסיית אסטוניה קטנה בחמישית (כ-200,000 איש) ו־10% מהאוכלוסייה (יותר מ-80,000 איש) גלו למערב. יותר מ־30,000 חיילים נהרגו בתקיפה.
לאחר המלחמה נהפכה המפלגה הקומוניסטית של הרפובליקה הסוציאליסטית האסטונית־סובייטית לארגון, ומספרם של האסטונים ברפובליקה פחת. לאחר מות סטלין הרחיבה המפלגה את בסיסה החברתי כדי לכלול אסטונים רבים יותר בשורותיה, ועד אמצע שנות ה-60 התייצב אחוז חברות האסטונים בארגון בסביבות 50%. באפריל 1988 נוסדה מפלגת "החזית האסטונית העממית", עם מצע עצמאי, מנהיגות וציבור בוחרים רחב. המועצה העליונה של הרפובליקה נהפכה לגוף המחוקק, ורשות זו הכריזה על ריבונות בתאריך 16 בנובמבר 1988 וחוקקה חוק עצמאות כלכלית, חוק שהעניק לאסטונית מעמד של שפה רשמית וחוקי הצבעה מקומיים וממלכתיים. שנה לאחר מכן התרחב הספקטרום הפוליטי ונוצרו מפלגות חדשות. אסטוניה ערכה בחירות חופשיות למועצה העליונה ב־18 במרץ 1990. כל האזרחים היו זכאים להשתתף בבחירות, בכללם 50,000 החיילים הסובייטים שנמצאו בתחומי אסטוניה. החזית העממית, שהייתה מורכבת ממפלגות שמאל ומרכז, צברה רוב פרלמנטרי. במאי 1990 הוחלט לשמור את השם "רפובליקת אסטוניה" ורק חוקי אסטוניה הוכרזו כתקפים.
אחרי יותר משלוש שנות משא ומתן, ב־31 באוגוסט 1994, עזב צבא הפדרציה הרוסית את אסטוניה, ומאז הייתה למדינה עצמאות מלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה