השטח המוכר כיום בשם "הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו" אוכלס כבר לפני 80,000 שנים, כפי שמצביעים ממצאים ארכיאולוגים שנמצאו באזור.
במאה התשיעית לפני הספירה, התיישבו באזור שבטים מהבנטו (מאזור ניגריה). בין המאה ה-14 למאה ה-18 התקיימה באזור ממלכת קונגו.
בסוף המאה ה-19 הגיעו למקום משלחות מחקר אירופיות. האזור מופה על ידי מגלה הארצות הבריטי הנרי מורטון סטנלי, דבר שאיפשר את הקולוניזציה האירופאית. בועידת ברלין בשנת 1885 קונגו הועברה לרשותו של לאופולד השני מלך הבלגים. הוא הפך אותה לרכושו הפרטי וקרא לה "מדינת קונגו החופשית"(אנ') וגם החיל במקום את מלחמת הפרופוגנדה של מדינת קונגו החופשית(אנ').
באותה מדינה "חופשית" הייתה האוכלוסייה המקומית נתונה להתעללות קשה מצד הלבנים במטעי גומי. בתקופה שבין 1885 ל-1908 נהרגו בין 5 ל-15 מיליון שחורים על ידי הבלגים (המספר המקובל הוא כ-10 מיליון). אירועים אלו נחשבים בעיני היסטוריונים לרצח עם.
אחרי מספר שנים החלה הקהילייה הבינלאומית, כולל דמויות נודעות כמו הסופר מארק טוויין, להתנגד לשיטותיו האכזריות של המלך לאופולד. ב-1908 הלחץ הבינלאומי היה כה כבד, עד שלאופולד נאלץ למסור את המושבה, שהייתה קודם לכן בבעלותו הבלעדית, לידי הממשלה הבלגית. כאשר קונגו עברה לשליטת הממשלה הבלגית היא קיבלה את השם "קונגו הבלגית".
האוכלוסייה המקומית קיבלה הפעם יחס טוב בהרבה מזה שלו זכתה מידי המלך. הבלגים היו המעצמה האירופאית היחידה שבנתה אוניברסיטה במושבתה, והמתיישבים נבחרו בקפידה על ידי הממשלה הבלגית על מנת למנוע ניצול התושבים המקומיים.
במהלך מלחמת העולם השנייה צבא קונגו הקטן זכה במספר ניצחונות על הכוחות האיטלקים בצפון אפריקה. ההצלחות האלה פגעו אנושות ברעיונות גזעניים, והתושבים השחורים התחילו בתהליך של השוואת זכויות.
קונגו קיבלה את עצמאותה ב-30 ביוני 1960 תחת ראש הממשלה הפופוליסטי פטריס לומומבה, חבר שבט הבאטאטלה. הוא התחנך בבית ספר מיסיונרי ועבד כפקיד דואר. הוא היה לחבר הפרלמנט של הוועידה הכלל אפריקאית ונשיא התנועה הקונגואית הלאומית, מפלגה בעלת השפעה רבה בפוליטיקה המקומית.
אחרי המרידה שהתחוללה בינואר 1959, ברח לומומבה מהמדינה על מנת להתחמק ממעצר, אך חזר אחרי תקופה קצרה. מאוחר יותר באותה שנה הואשם בהפרות סדר והמרדה ונכלא על ידי הבלגים, אך שוחרר כבר ב-1960 והשתתף בוועדה שדנה בעתיד קונגו. בוועדה הוא צבר מוניטין כנושא והנותן הראשי מטעם האוכלוסייה הילידית של קונגו. כאשר הוקמה הרפובליקה של קונגו (יוני 1960), לומומבה היה ראש הממשלה הראשון של קונגו העצמאית.
זמן קצר אחרי קבלת העצמאות מרד הצבא, הבלגים שלחו כוחות על מנת להגן על אזרחי בלגיה, ומחוז קטנגה הכריז על עצמאותו. לומומבה פנה לאו"ם בבקשת עזרה, וזה שלח כוחות על מנת להשיב את הסדר. בספטמבר, הנשיא ז'וזף קסא וובו, יריבו של לומומבה, פיטר אותו ממשרת ראש הממשלה, ובתגובה טען לומומבה שקסא וובו זכה במשרתו שלא ביושר. זמן קצר לאחר מכן נעצר לומומבה והוחזק במעצר בית על ידי קולונל ג'וזף מובוטו. לומומבה הצליח להימלט, אך נתפס ונשלח לקטנגה (כיום שאבה). בשנת 1961 הוא הוכרז כמת, וכתוצאה מהפרסום התחוללו מהומות במקומות רבים בעולם.
ב-1965, לאחר מספר שנים של חילופי ממשלות תכופים, הנהיג מובוטו הפיכה צבאית בתמיכה כלכלית של בלגיה וה-CIA, הדיח את קסא וובו והפך לנשיא ולשליט יחיד.
שלטונו של מובוטו היה מושחת אפילו במונחים של העולם השלישי. במאמץ להגדיל את המודעות ללאומנות אפריקאית הוא שינה את שמו למובוטו ססה סקו ואת שם המדינה ל"זאיר" (1971), ותמך ברעיונות אפריקאיים מסורתיים. התמיכה האמריקאית בשלטונו דעכה בעקבות התפרקות ברית המועצות בסוף שנות ה-80. לחצים מבית אילצו אותו להכריז על רפורמות ליברליות, שהתבררו מאוחר יותר כקוסמטיות בלבד.
משנת 1994 המדינה הייתה נתונה בעימותים אתניים ומלחמת אזרחים. זרם הפליטים מרואנדה השכנה ערער עוד יותר את המצב הכלכלי הקשה. בנובמבר 1996 קראו שלטונות המדינה לבני הטוטסי לעזוב. במאי 1997 הצליח להגיע לקינשסה הבירה מנהיג האופוזיציה לורן דזירה קאבילה, יחד עם תומכים מרואנדה, אוגנדה ואף מצבא זאיר המקומי, במה שנודע בשם "מלחמת קונגו הראשונה". מובוטו נמלט מן המדינה וקבילה הפך לנשיא החדש, תוך שהוא מחליף את שם המדינה ל"הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו". ממשלו של קבילה היה נתון ללחץ ממורדים, שהתבססו ברואנדה ואוגנדה. בשנת 1998 היה ניסיון להדיחו, אך בעזרת כוחות ממדינות ידידותיות הוא הצליח להתגבר על המשבר. באוגוסט 1998 הורה קבילה לכוחות הזרים לצאת מן המדינה וסילק את כל בני הטוטסי. היה זה אות הפתיחה של "מלחמת קונגו השנייה".
אף שהסכם הפסקת אש נחתם ב-10 ביולי 1999, הלחימה נמשכה, במיוחד בחלק המזרחי של המדינה. קאבילה נרצח בינואר 2001 ובנו, ג'וזף קאבילה תפס את השלטון. הנשיא החדש ניסה לסיים את המלחמה שקונגו הייתה נתונה בה. בדצמבר 2006, בבחירות דמוקרטיות ראשונות זה עשרות שנים, זכה ג'וזף קאבילה בנשיאות קונגו, ותוצאות הבחירות הוכרו על ידי מתחריו.
בנובמבר 2011 נערכו שוב בחירות דמוקרטיות במדינה ובדצמבר אשרר בית המשפט העליון של קונגו את תוקף תוצאותיהן ואת בחירתו מחדש של ג'וזף קאבילה לנשיא המדינה. אנשי האופוזיציה בראשותו של אטיין צ'יסקדי טענו כי תוצאות הבחירות זויפו ולפיכך אינם מכירים בהן ובנשיאותו של קאבילה.
אמצעי התקשורת בעולם הביעו חשש לפריצתה מחדש של מלחמת האזרחים שנערכה במדינה בין השנים 1998 ל-2003.
בסוף שנת 2016, אחרי 17 שנות שלטון, קבילה הכריז שהוא דוחה את הבחירות למועד לא ידוע. ההכרזה גרמה לגל מחאות נרחב שמדוכא ביד חזקה על ידי כוחות הביטחון. בשנת 2017 הכריז מועמד חדש, אליהו שדי, על רצונו להתחרות בקבילה על הנשיאות אך בגלל הרדיפות כנגד האופוזיציה הוא נאלץ לפעול מחוץ לארץ - מירושלים. מדובר ביליד קינשאסה שהיגר לצרפת, התגייר, עלה לישראל ומשם הוא פועל כנגד קבילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה