לאופולד סנגור, אחד המנהיגים הבולטים באפריקה הפוסט-קולוניאלית, נבחר לנשיאה הראשון של סנגל בספטמבר 1960, ושלט במדינה במשותף עם ראש הממשלה מַמָדוּ דִייַה. בדצמבר 1962 ניסה דייה לערוך הפיכה, שנכשלה ללא שפיכות דמים. הוא נאסר ונחקקה חוקה חדשה שהעצימה מאוד את כוחו של הנשיא.
ב-1980 פרש סנגור מן החיים הפוליטיים מרצונו, והשלטון עבר באופן מסודר ליורשו עבדו דיוף. בעשורים הבאים ידעה המדינה לעתים מהומות רחוב, סכסוכי גבול וגם מרד של בדלנים בחבל הקסמאנס בדרום-מערב (ראו להלן).
על אף כל זאת, נשמרה בה באופן יחסי היציבות השלטונית, והמחויבות לדמוקרטיה ולזכויות הפרט הלכה והעמיקה, בעידודו של דיוף.
סנגל חברה לגמביה ליצירת הקונפדרציה של סנגמביה ב-1982. האינטגרציה של שתי המדינות מעולם לא בוצעה והאיחוד התפרק ב-1989.
בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 2000, אחרי כ-40 שנות שלטון של "המפלגה הסוציאליסטית של סנגל", הפסיד מנהיגה והנשיא המכהן אז עבדו דיוף בבחירות לעבדוליי ואד (Abdoulaye Wade), מנהיג "המפלגה הדמוקרטית הסנגלית", הדוגלת במדיניות ליברלית. ואד היה ראש האופוזיציה במשך 25 שנה והפסיד לדיוף בשלוש מערכות בחירות. תחילה נאלץ ואד להקים קואליציה עם המפלגה הסוציאליסטית ששלטה באסיפה הלאומית.
המהפך הפוליטי הושלם לאחר בחירות 2001 לאסיפה הלאומית, שבהן ניצחה בהפרש ניכר המפלגה הדמוקרטית. ואד ניצח שוב בבחירות ב-2007, אך בניסיונו לזכות בכהונה שלישית ב-2012 הפסיד למאקי סאל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה