לוולקנולוגיה היסטוריה ממושכת. התיעוד המוקדם ביותר הידוע לתופעות געשיות הוא ציור-קיר שנוצר לפני כ-9,000 שנה ונמצא בחפירות ארכאולוגיות באתר הנאוליתי צ'טלהויוק בטורקיה. הציור מראה מפה של האזור, כנראה המפה הקדומה ביותר, ובה מתנשא הר הגעש חסן (Hasan Dağı) כפול-הפסגה המתפרץ מעל בתי העיר.
נראה כי ההתפתחות הרעיונית בדבר תהליכי ההמסה המתרחשים בתוך כדור הארץ תהיה שם נרדף להיסטוריה של המחקר הוולקנולוגי הקלאסי, אולם אין זה כך. עד שנות ה-70 של המאה ה-20 היוותה הוולקנולוגיה כלי מדעי שולי בשל היותו תיאורי בלבד, ואשר הוקדש בעיקר לגאומורפולוגיה של הרי געש ומבנים געשיים, לחלוקה גאוגרפית של כדור הארץ לחבלים געשיים ולתיעוד כרונולוגי של התפרצויות געשיות. יתרה מזאת, ההתפתחות במחקר לא הייתה תמיד לינארית: בתקופות מסוימות חלה התקדמות במקום אחד ונסיגה באחר, למשל בימי הביניים חלו פריצות דרך משמעותיות בעולם המוסלמי ונסיגה רעיונית בעולם הנוצרי.
עד לסוף המאה ה-20 ידעו וולקנולוגים מעט מאוד על התהליכים הפיזיקליים והכימיים העומדים ביסוד היווצרות המאגמה, הובלתה ותהליכים המתרחשים בדרכה של המאגמה מעומק כדור הארץ דרך קרומו ועד לפני השטח. תהליכי ההמסה היוצרים את המאגמה התגלו על ידי פיזיקאים באמצע המאה ה-19, אולם בשל ההפרדה החדה שנהגה בין תחומי המדע השונים באותה תקופה, ידע זה נותר מעבר להישג ידם של וולקנולוגים שהמשיכו בעבודתם התיאורית בלבד, מבלי שרכשו את הבנת התהליכים היסודיים הללו. ראייה רחבה זו לא התאפשרה עד התפתחותם של תחומי מחקר שאפשרו להבין תהליכים אלה, והפכו את המחקר הוולקנולוגי לרב-תחומי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה