הרשל תרם כמה חידושים חשובים לטכנולוגיית הצילום. הוא לא התעניין ביישומים המסחריים של הצילום, ולא ראה בו מדיום ליצירת דימויים (הוא העדיף לרשום בעצמו את תצפיותיו), אלא התעניין באפשרויות שמספק הצילום לחקר תכונות האור והשפעתו על חומרים, וכן לחקר סודות היקום הבלתי נראים לעין.
הרשל היה מיודד עם אחד מאבות הצילום, ויליאם הנרי פוקס טלבוט, וסייע לו בפיתוח ושכלול ההמצאה. טלבוט, שזנח לזמן מה את ניסוייו עם חומרים רגישים לאור משנת 1835, מיהר לכתוב לידידו הרשל על גילוייו לאחר שנודע לו על הכרזתו של פרנסואה אראגו ב-7 בינואר 1839, כי הומצא תהליך צילום בצרפת (הדאגרוטיפ). בעת שהמתין לביקורו של טלבוט הצליח הרשל, שהיה חולה באותו הזמן, להמציא לבדו בתוך ימים ספורים שיטות צילום עצמאיות. ב-1 בפברואר הציג הרשל את תוצאותיו לטלבוט. שיטתו הראשונה דמתה ברובה לזו של טלבוט, אך התייחדה בשיפור משמעותי שנבע מהשימוש בנתרן תיוסולפט כקובע (Fixer, מנקה את חלקיקי הכסף הרגישים לאור אשר לא פותחו). הרשל גילה עוד ב-1819 שנתרן תיוסולפט הוא ממס של הליד הכסף, וב-1839 הוא הבין שניתן בעזרתו לשטוף את גבישי הליד הכסף שטרם נחשפו לאור ולקבע את התמונה. ללא הקובע המשיך הליד הכסף שלא נחשף להשחיר, וגרם להיעלמות התמונה לאחר זמן מה. לעומת זאת, שיטתו של טלבוט הצליחה רק לייצב את התמונה בעזרת שטיפת מי-מלח, שהחלישו, אך לא ניטרלו, את פעולתו של הליד הכסף. בנוסף, ב-19 באפריל 1839 המציא הרשל שיטת קיבוע בעזרת מים טהורים בלבד.
הרשל ערך מאות ניסויי צילום עם חומרים מגוונים והקדים את זמנו בגילוייו. ב-9 בספטמבר 1839 הצליח ליצור נגטיב על גבי זכוכית - כמה עשורים לפני ששיטה זו הפכה לטכניקת הצילום העיקרית (שיטת הקולודיון). לנגטיב זכוכית היה פוטנציאל לייצר הדפסים עשירים בפרטים, בניגוד לנגטיב הנייר בעל הסיבים, אך הרשל התעניין בזכוכית משום שהייתה נייטרלית מבחינה כימית יחסית לנייר, ואפשרה לו לבודד את פעולתם של חומרים פוטוכימיים (חומרים הרגישים לאור) מהבסיס שעליו הם מונחים. ב-1842 המציא הרשל שיטה להכנת נייר צילום, שהפכה למפורסמת ולנפוצה ביותר שלו, הציאנוטייפ. בשיטה זו מכוסה הנייר בתערובת של שני חומרים (אמוניום ברזל-ציטרתי ואשלגן פריציאני, חומרים נפוצים וזולים יחסית לתרכובות הצילום הסטנדרטי) שלאחר חשיפה לאור על-סגול מקבלים גוון כחול אופייני. נייר צילום זה היה פופולרי בקרב מהנדסים שהשתמשו בו לצילום שרטוטים ומכאן מקור המונח האנגלי blueprint.
הרשל ערך ניסויים בשחזור צבע כשהוא שם לב לעובדה שקרני אור מחלקים שונים של הספקטרום נוטים להקנות את צבעם באופנים שונים לנייר הצילום. הוא תכנן בשנת 1842 מכשיר מחקר בעזרת לוח צילום, שנקרא "אקטינוסקופ" (Actinoscope); במכשיר, אור השמש, שנועד להיות מוקרן דרך מנסרה, יאיר בצבעים טבעיים נייר שהוטבל בחומרים רגישים לאור. כך התכוון הרשל לחקור את השפעתו של כל צבע בנפרד. לולא התרשל האופטיקאי שבנה את המכשיר, וגרם לעיכוב שלא איפשר להרשל לפנות זמן עבור עריכת הניסויים בו, ישנו סיכוי סביר שהיה ממציא שיטה ראשונית לצילום בצבע.
תרומותיו של הרשל לצילום היו רבות, ולא רק בתחומי הכימיה והמדע; מונחים רבים בצילום חבים לו את המצאתם: הוא זה שטבע את המונח האנגלי לצילום (photography), שעבר מאוחר יותר לשפות אירופאיות אחרות, לאחר שחשש שהשם שבחר טלבוט, "ציורים פוטוגניים" (photogenic drawing) הוא מוגבל מדי; הרשל גם המציא את המונחים "נגטיב" (השם הלועזי המקובל לתשליל) ו"פוזיטיב", אותם לקח כאנלוגיה מתחום החשמל, וכן את המונח האנגלי ל"צילום-חטף" (snap-shot). בנוסף, החל הרשל לסכם באופן סיסטמי את הידע אודות הצילום בתקופתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה