במשך אלפי שנים, כמעט מאז ראשית התרבות האנושית, נצפו התפוצצויות כוכבים שהיו ידועות בשם הכללי נובה. צוויקי ובאדה חקרו את התופעה, וב-1931 הציעו את ההסבר, שהגורם לפיצוץ הוא קריסה של כוכב זקן תחת כוחות הכבידה שלו. כדי להסביר את האנרגיה העצומה שמשתחררת, הגורמת לכוכב להיות זוהר יותר ממספר רב של גלקסיות ביחד, היה צורך לשער שהכוכב נדחס כל כך עד שחלקיקיו הופכים לחסרי מטען חשמלי. במקרה, באותה תקופה נוצרה ההשערה בדבר קיומם של נייטרונים. צוויקי ובאדה העניקו לעצם הדחוס החדש שנוצר את השם כוכב נייטרונים. השערתם נותרה מקובלת עד היום הזה. שניהם גם טבעו את השם המקובל כיום לתופעה, סופרנובה.
צמד המדענים גם שיער שסופרנובה הוא גם מקורה של הקרינה הקוסמית. כדי לתמוך בהשערה, השקיע צוויקי 52 שנה בחיפוש סופרנובות, ומצא 120 מהן – שיא הקיים עד היום (2006). בשנת 1938 הציע באדה להשתמש בסופרנובות מטיפוס Ia כנרות סטנדרטיים, מונח מפתח במדידת המרחקים לגלקסיות מרוחקות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה