מערכת השמש נוצרה לפני כ-5 מיליארד שנה מערפילית גז ואבק. הגז והאבק קרסו תחת הכובד העצמי שלהם ומכיוון שהערפילית איננה הומוגנית וסימטרית בצפיפותה ובצורתה, נוצר מומנט על הערפילית הקורסת והיא החלה להסתובב. עם הסיבוב נוצר גם כוח צנטריפוגלי המאונך לציר הסיבוב ומנוגד לכוח הכבידה הגורם לקריסה. על-כן, הערפילית קיבלה צורה של דיסקה ולא של כדור וכך נותרה עד היום. דיסקות כאלה גם נצפות באזורי יצירת כוכבים וסביב כוכבים צעירים.
כוכבי הלכת נוצרו במישור הדיסקה, מכיוון ששם צפיפות החומר היתה הגבוהה ביותר בזמן יצירת מערכת השמש. על פי המודלים המקובלים כיום, בדיסקת מערכת השמש הבראשיתית נוצרו אלפי פלנטיסימלים (Planetessimals), או כוכבוני לכת. כוכובוני הלכת התנגשו והפריעו זה את זה, תוך כדי הקפתם את השמש. חלקם נצמדו זה לזה ליצירת גופים גדולים יותר. במקרים רבים, כוחות המשיכה בין הפלנטיסימלים גרמו לכך שחלק גדול מהם נזרקו על השמש או מחוץ למערכת השמש (כך למשל, על פי מודלים מובילים, נוצרה גם עננת אורט). התנגשות הפלנטיסמילים זה בזה, ובגופים הגדולים יותר שהחלו להיווצר היו שכיחות ביותר בזמן היווצרות מערכת השמש, תקופה הנקראת גם תקופת ההפצצה הגדולה. עדויות לכך ניתן למצוא במכתשי פגיעה הפזורים על פני כוכבי הלכת וירחיהם במערכת השמש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה