רוחבו של החלק התת-קרקעי של רצועת הבקעים המזרחית הוא בין 3 ל-6 קילומטרים ואורכו כ-55 קילומטרים. כאשר החלק התת-ימי של הרצועה נמשך לאורך של 80 קילומטרים נוספים. לאורך הרצועה יש כמה לועות, מכתשי שקיעה והעתקים רגילים. נוהגים לחלק את הרצועה לשלושה חלקים:
החלק העליון משתרע ממכתש פוהימאו (Puhimau) עד מכתש מאונה אולו (Mauna Ulu). בתחילה, לאורך של 6 קילומטרים, כיוונה של הרצועה הוא לדרום מזרח, ממכתש פוהימאו בשוליים של קלדרת פאורס, ועד מכתש פאוהאי (Pauahi). במכתש פאוהאי מתמזגת רצועת הבקעים המזרחית עם חלקה המזרחי של מערכת ההעתקים קואה. דרומית למכתש פאוהאי משנה רצועת הבקעים את כיוונה לכיוון מזרח לאורך רכס פונה (Puna) ועד חוף האי. שינוי כיוון זה מיוחס לתזוזה דרומה של המדרון הדרומי של ההר או לתזוזה צפונה של פסגת ההר. כמעט שלא מתרחשת פעילות געשית בחלק זה של רצועת הבקעים.
החלק המרכזי ממאונה אולו ועד מכתש הייהייאהולו (Heiheiahulu).
החלק התחתון מהייהייאהולו ועד כף קומוקאהי (Cape Kumukahi).
ברצועת הבקעים המזרחית מתרחשת פעילות געשית רבה, אם כי כאשר יש פעילות געשית בולטת בקלדרה של קילוואה פוחתת הפעילות הגעשית ברצועה. לאורך הרצועה זרועים כמה לועות התפרצות, הבולט שבהן הוא חרוט האפר של פּוּאוּ אוֹאוֹ שהתפרץ ב-1983 ומאז פולט לבה ללא הפסקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה