היעל הפירנאי היה נפוץ בשפע במהלך המאה ה-14. לדברי חוקרת הטבע הספרדית אנג'ל קבררה, האוכלוסייה שלו החלה לרדת בהדרגה "בשל רדיפה איטית אך מתמשכת" והיא נעלמה מהפירנאים הצרפתים והרי קנטבריה עד אמצע המאה ה-19. מצבו החל להיות קריטי עד סוף המאה ה-19 כאשר התברר שהאוכלוסייה הגיעה למספר של 100 פרטים בלבד. מאז תחילת המאה ה-20 האוכלוסייה לא עלתה מעל ל-40 פרטים. שומרי יערות וכפריים שסיירו בשנות 1952-1940 דיווחו כי הם נתקלו ביעלים הפירנאים בקושי אחת ל-100 ימים. בסוף שנת 1980 האוכלוסייה הצטמצמה עוד יותר ועמדה על כ-14 פרטים בלבד, ועד שנת 1993 נותרו כ-10 נקבות.
זכר היעל הפירנאי האחרון מת בשנת 1991. הפרט האחרון של המין הייתה נקבה בת 13 בשם סיליה, והיא מתה ב-6 בינואר של שנת 2000 לאחר ששומרי יער מצאו אותה עם גולגולת כתושה מתחת לעץ שנפל בפארק הלאומי אורדסה סמוך לגבול הצרפתי.
הסיבות מאחורי ההכחדה ונפילת המספרים השיטתית של תת-מין זה הן במידה רבה לא ידועות, אם כי ישנן מספר השערות שהוצעו: תחרות נרחבת על מקורות המזון עם עדרי צאן, בקר וסוסים - במיוחד בקיץ, מה שהשפיע על היעל בעיקר בשנות בצורת; כמו כן ייתכן כי ירידת המספרים התרחשה גם בגלל תחרות מצד מינים פראיים כצפיר הפירנאים ואייל הכרמל, או ממינים אקזוטים שהובאו לאזור כמו היחמור האירופאי והמופלון, זיהומים ומחלות שמקורם בבעלי חיים ביתיים או אקזוטים, ציד לא חוקי לבשר ופוחלצים, בעיות פוריות ותנאי האקלים. לדברי גיא באיופוי - קצין המדיניות של הקרן העולמית לשימור חיות הבר בספרד, "היעל הפירנאי נעלם משום שהממשלה הספרדית פעלה מאוחר מדי להציל אותו". הוא גם טען שלמרות שהציד צמצם את מספרי היעל באופן דרסטי לפחות מ-100 בסוף המאה ה-19, תוכניות ניהול רציניות לשימורו בהרי הפירנאים לא נעשו אלא רק בשנת 1993, כאשר נשארו אז בקושי תריסר פרטים. באופן כללי ניתן לומר כי הכחדתו של היעל היא כישלון השימור הגדול הראשון באירופה של המאה ה-21, ואף מאמצי השימור של האיחוד האירופי הגיעו מאוחר מדי (כדלקמן).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה