היעל הפירנאי כשמו היה מצוי בעיקר לאורך רכס הרי הפירנאים הנמצא בתחומי המדינות: ספרד, צרפת ואנדורה. התפוצה ההיסטורית שלו בימי הביניים הייתה כנראה לאורך כל רכס הפירנאים ומערבה עד להרי קנטבריה - כולל החבלים הצרפתיים: לנגדוק-רוסיון, אקיטן, ומידי-פירנה ובקהילות הספרדיות האוטונומיות קטלוניה, אראגון, נווארה, חבל הבסקים וקטנבריה.
עד אמצע המאה ה-19 הטווח של היעל הפירנאי הצטמצם למרכז הרכס הפרינאי, ובסופו של דבר עד סוף המאה ה-20 האוכלוסייה האחרונה של היעל נותרה רק בפארק הלאומי אורדסה ומונטה פרדידו הסמוך לעיר הואסקה שבצפון אראגון, בטרם הכחדתה סופית בתחילת המאה ה-21.
בית הגידול של יעל הפירנאים היה מורכב מיערות דלילים הרריים עם פסיפס של סלעים, שיחים, אורן, צוקים, אחו ומרעה תת-אלפיני בגובה של 2,240-350 מטר מעל פני הים. עם זאת, אזורים מסולעים קטנים באדמה חקלאית או גבעות לאורך החוף האיברי היוו גם הם בית גידול מתאים. היעל היה מסוגל לשגשג בסביבתו כל עוד בית הגידול המתאים היה זמין. בית הגידול שלו היה קריר יותר משל תת-המינים האחרים. הטמפרטורות בתחומי המחייה ההיסטוריים שלו הם עד מינוס 4 בחורף, וכמות המשקעים הממוצעת היא כ-1,000 מילימטר לשנה.
בחורף, היעל הפירנאי נהג לרעות בעמקים ובאחו שבהם השלג היה דליל יותר. בתקופה זאת היעלים היו מתאספים לפעמים בעדרים ומתקרבים לכפרים קטנים כדי לאכול מגידולים חקלאיים. הזכרים היו מתחילים להתעמת ביניהם בעונת הרבייה שהתחילה לרוב בימים הראשונים של נובמבר. באותו הזמן הזכרים היו הופכים לאגרסיבים ותוקפנים מאוד, והם היו יכולים להוות סכנה עבור בעלי חיים ביתיים או אפילו לאדם.
בתחילת האביב, היעלים היו חוזרים לאזורים הגבוהים כדי לנצל את הצמחייה השופעת וכדי להיות מוגנים באזורי הצוקים והסלעים. בערך באותו זמן, הנקבות היו עוזבות את העדרים ומחפשות אזור מבודד בשביל ללדת. ההמלטה התרחשה בסביבות חודש מאי; בדרך כלל היה נולד גדי יחיד בלבד ותאומים היו נולדים רק לעתים נדירות.
תזונתו של היעל הפירנאי הייתה מורכבת מעשבים, עשבי תיבול וחזזיות, וסביר להניח שגם עלי-אורן ושיחים שונים בדומה לתת-המינים האחרים. הטורפים של המין היו כנראה ההזאבים האיברים שנעלמו אף הם בהדרגה מהאזור באותו זמן, וחתולי בר ועיטים היו טורפים את הגדיים. מערכת הרבייה ומחזור החיים היו דומים מן הסתם לתת-המינים הקיימים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה