הקרניים הספיראליות של היעל הפירנאי היו גדולות ועבות מאוד בצורת נבל, והן היו הארוכות ביותר מבין תת-המינים של היעל האיברי. הקרן צמחה לכיוון מעלה והתעגלה לצדדים, ולאחר מכן המשיכה להתעגל לאחור ואז חזרה פנימה עם התעקלות קטנה כלפי מעלה. לאורך קרני היעל היו עשרות חריצים דקים, וכן חוליות בולטות אחת למספר ס"מ.
אמונה עממית גורסת שכל חוליה בקרן ייצגה שנה בחייו של היעל; למרות שבהחלט יש קשר בין מספר החוליות לגיל היעל - המתבטא בכך שככל שהיעל מתבגר מספר החוליות עולה, בכל אופן אין התאמה מדויקת בין החוליות לגיל. בקרן זכר מקסימלית היו לפחות 10 חוליות כאלו. קרני הזכר התבלטו גם בכך שהן היו מפולחות לאורכן בשידרה בולטת.
לנקבת היעל היו קרניים קצרות ביותר לעומת הזכר, וצורתן הייתה מעין פגיון מעוקם וגלילי. הקרניים שלה גם היו שונות לגמרי אפילו מקרני זכרים צעירים בכך שלא הייתה להן כלל שידרה לאורך הקרן. לנקבה לא היו חוליות אלא חריצים קטנים לכל אורך הקרן. צבע הקרניים של הזוויגים היה שחור, חלודה ואפור כהה.
יעל הפירנאים התאפיין בפרווה קצרה מאוד שהייתה מורכבת משיער דליל וזיפי בקיץ, בעוד שבחורף השיער היה הופך לעבה מאוד - כמעט צמרי, ומעליו הייתה צומחת שיכבת שערות משנית וארוכה. בכל עונות השנה שערו של יעל הפירנאים היה ארוך יחסית מעל הצוואר ויצר רעמה קצרה ונוקשה. סמוך לכף היד היה קטע חסר שערות. הפרווה העבה של היעל בחורף הייתה מותאמת במיוחד למזג האוויר ההררי והקפוא.
בקיץ, צבע הפרווה הכללי של הזכר היה חום-אפרפר בהיר, ולפעמים היה נראה לבנבן מעט בשל הבסיס הבהיר של השערות. העורף, הרעמה, ופס גבי רחב (שהתפשט לעתים לשני צידי הכתפיים בצורת חצי יהלום), היו בצבע שחור פחם, עם שערות לבנבנות בודדות. הרגליים הקדמיות היו שחורות כמעט לחלוטין מלבד הברכיים, סביב הפרסה ואחורי הרגל. הצבע השחור של הרגליים הקדמיות התפשט לרוב גם כלפי מעלה על החזה והגרון, ואצל זכרים מבוגרים הצבע השחור היה מתפשט עד לכתפיים וסוגר צורת יהלום שחורה סביב הצוואר. הרגליים האחריות היו אף הן שחורות ברובן, והצבע השחור היה מתפשט מעלה יותר לאזור השוקיים ולעתים מתחבר עם הפס הגבי השחור. על פני המותניים והצלעות התחתונות השתרע כתם שחור רחב בדומה לצבאים, ומתחבר לעתים קרובות עם השוקיים והחזה השחורים. המפשעה והגחון היו בצבע לבן בוהק בניגוד גמור לצבע השחור שמעליהם, והזנב היה שחור בצידו העליון ולבנבן בצידו התחתון.
בחורף, צבע פרוותו של הזכר הפך לאפרפר יותר, בעוד שהסימונים השחורים הנזכרים היו דהויים יותר ובלתי מוגדרים. אזור הגרון היה הופך להיות בתקופה זאת בצבע חום כהה מאוד. צבע הראש של זכר היעל היה חום אפרפר בהיר עד כהה - בהתאם לעונה, כאשר המצח והזקן היו שחורים. האוזניים התחלקו בין שחור בצד החיצוני לבנבן בצד הפנימי.
נקבת היעל הייתה בצבע חום אדמוני כהה או בהיר בכל העונות, כשהמותניים, המפשעה והגחון ואחורי הרגליים היו בצבע לבן בוהק. החזית של הרגליים הייתה שחורה מלבד הברכיים. הנקבות נבדלו מהזכרים גם בכך שהן היו חסרות רעמה, ולא היה להן כלל סימונים שחורים בחלק האחורי, בגב או בחזה. הראש היה בצבע זהה לשאר הגוף עם מצח כהה ולחיים בהירות יותר. גדיי היעל היו בצבע זהה לנקבות בשנה הראשונה לחייהם. פרוותם של הזכרים הצעירים החלה לקבל מראה שחרחר ברגליים ובשידרה החל מגיל 3.
מרבית מידות הגוף של היעל הפירנאי נמדדו מפוחלצים. אורך ראשו וגופו היה 148 ס"מ, וגובהו בכתפיים היה כ-75 ס"מ. זנבו היה באורך של 13 ס"מ, אוזניו היו באורך של 12 ס"מ ואורך רגליו האחוריות היה כ-44 ס"מ. אורך הקרניים של הזכר היה כ-80 ס"מ, והמרחק ביניהן בקצוות היה 42 ס"מ. הקרניים הארוכות ביותר שתועדו הם של זכר מבוגר מפוחלץ במוזיאון דה אנייר שבצרפת; אורכן הכולל היה 102 ס"מ. הנקבה הייתה קטנה בהרבה מהזכר במידות גוף, והקרניים שלה היו כרבע מקרני הזכר. אורך הקרניים של הנקבה האחרונה שהייתה בחיים נמדד בכ-26.8 ס"מ, עם מרחק של 18.7 ס"מ בין הקצוות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה