שמות הרים והרי געש - אירופה - ספרד - הרי הפירנאים - יעל הפירנאים - היסטוריה והכחדה - מאמצי שימור

בשנת 1913, לאחר שהממשלה הספרדית הבינה שהיעל הפירנאי נמצא כבר במסלול מואץ להכחדה, עדר היעלים האחרון התרחש באזור אורדסה בפירנאים התיכונים הספרדים. אחד הצעדים הראשונים לשמירה על היעל, היה איסור על ציד היעל בשנת 1913, וההכרזה על הקמת "שמורת אורדסה" בשנת 1918 שכללה את כל תחומי המחייה של העדר. בשנות ה-60 נעשו צעדים נוספים על מנת להגן עליו כגון פיזור של תזונה משלימה בחורף ברחבי השטח, אולם גם זה לא הצליח לעצור את הנסיגה של האוכלוסייה.

היעל הפירנאי הוכרז כחיה מוגנת בחוק בשנת 1973, והאוכלוסייה האחרונה שלו הייתה מוגנת בתוך תחומי הפארק הלאומי אורדסה. בשנת 1990, האיחוד האירופאי הפיק קטלוג לאומי של מינים בסכנת הכחדה שבו הופיע גם היעל הפירנאי, והאיחוד אישר מימון לפרויקט שימור מסודר בשיתוף פעולה עם ממשלת אראגון והממשלה המרכזית של ספרד וצרפת כדי להקים תוכנית הבראה עבור היעל עם סיוע בינלאומי. המטרות העיקריות של תוכנית זו היו:

 1) ללכוד ולשמור את הפרטים החיים האחרונים בשבי כדי למנוע את מותם בטבע מציד או אסונות טבע.

 2) לנסות להגדיל מחדש את האוכלוסייה בשבי בדומה לאייל דוד או ראם סהרה.

 3) להתחיל להשיב לטבע פרטים, לאחר שיוולדו מספר משמעותי של גדיים.

 4) לבצע פעולות מקדימות של הגנה מלאה על בית הגידול של היעל בטרם יושב לשם.

5) הגברת המודעות בקרב האוכלוסייה. במקביל, נעשו פעולות אחרות כגון סקרים בקרב מיני הפרסתנים המקומיים והביתיים שחולקים את בית הגידול של יעל, והקמת צוות טכני מיוחד עבור הניטור של אוכלוסיית היעל ברגע שמספריה יגדלו. 

התוכנית החלה רק בשנת 1993 כאשר נותרו 10 יעלים בלבד; ממשלת ספרד עשתה מאמצים נרחבים להציל את יעל הפירנאים - כולל תפיסה של פרטים מהבר וגידולם בשבי, אולם היעלים לא שרדו שם היטב.

בין שנת 1990 ל-1995, שוחררו מספר זכרים מעוקרים מתת-המין הספרדי עם משדר רדיו לאזור בית הגידול של יעל הפירנאים, כשהציפייה הייתה שהם יתערבבו עם היעלים הפירנאים שבאזור ובכך יקלו על הניטור שלהם. בכל המקרים, היעלים הספרדים לא הצליחו להסתגל ולשרוד באקלים בפירנאים. בשנת 1996 שוחררו שוב שני זכרים ספרדיים מצוידים במשדרים, אלא שהפעם הם לא עוקרו משום שרצו שהם יתרבו עם נקבות יעל הפירנאים המבוגרות - לאחר שהזכר הפירנאי האחרון כבר מת ב-1991. 

היעלים הספרדים קיבלו תזונה משלימה שפוזרה בשטח אולם למרות זאת הם שרדו שנתיים בלבד. מניתוח הצואה של הנקבות לאחר מכן, נמצא כי היעלים הספרדים אכן התרבו איתן, אולם למרות זאת הן לא הצליחו להיכנס להריון. 

בסופו של דבר כל המאמצים נחלו כישלון גמור והדרך להכחדה כבר הייתה בלתי נמנעת. יעל הפירנאים היה רשום בקטגורית השימור "סכנת הכחדה חמורה (CR) על ידי IUCN משנת 1996 עד הכחדתו.