לאוס - היסטוריה

 

ההיסטוריה של לאוס מתחילה מהקמת הממלכה של לן סאנג (מיליון הפילים) על ידי המלך פה נגום בשנת 1353. תחת שלטונו, הממלכה כללה את החלק הצפוני של תאילנד, כל לאוס ומחוז סטאנג טרנג שבקמבודיה. יורשיו, במיוחד המלך פוטיסארת' במאה ה־16, עזרו ליישם את זרם הטרוואדה הבודהיסטי כזרם הדומיננטי בממלכה.

 

במאה ה־17, ממלכת לן סאנג הדרדרה בגלל מאבקים ומריבות עם שכניה. בסוף המאה ה־18, סיאם השתלטה על החלק שכיום הוא לאוס. בעקבות הפיכת וייטנאם למושבה צרפתית, צרפת החליפה את סיאם והחלה לשלב את לאוס בתוך האימפריה הצרפתית. החוזה הצרפתי-סיאמי של 1907 הגדיר את התחום הנוכחי של לאוס עם תאילנד.

 

בזמן מלחמת העולם השנייה, היפנים כבשו את הודו-סין, שכללה את לאוס. המלך סיסוואנג ונג של לואנג פראבאנג, שוכנע להכריז עצמאות מצרפת ב־1945, קצת לפני כניעתה של יפן. בתחילת 1946, כוחות צרפתיים כבשו מחדש את המדינה והעניקו לה אוטונומיה מוגבלת.

 

בזמן מלחמת הודו-סין הראשונה בין צרפת לבין התנועה הקומוניסטית בוייטנאם, הנסיך סופהנובונג יסד את ארגון ההתנגדות פאת'ט לאו (אדמות לאוס) שהתחייבה למאבק הקומוניסטי נגד הקולוניאליזם. ללאוס לא הוענקה ריבונות מלאה עד אשר צרפת הפסידה לוייטנאם ובעקבות ועידת ז'נבה לשלום ב-1954 אשר הובילו לעצמאות. בחירות נעשו ב-1955 והממשלה הקואליציונית הראשונה, ברשות הנסיך סוואנה פוהומה, נוסדה ב־1957. הקואליציה התמוטטה ב־1958 בעקבות חילוקי דעות וכוחות ימין השתלטו על הממשלה.

 

ועידת ז'נבה השנייה, שנערכה ב־1962-1961, תמכה בעצמאותה ובנייטרליות של לאוס. אף על פי שהמדינה ניסתה להיות נייטרלית, נוכחות צבאית אמריקאית וצפון וייטנאמית הולכת וגוברת במדינה גררה את לאוס למלחמת וייטנאם (1975-1954). במשך קרוב לעשור, לאוס סומנה כמדינה המופצצת ביותר בהיסטוריה של הלוחמה, כשארצות הברית רצתה להשמיד את דרך הו צ'י מין, שעברה במזרח לאוס. לא פחות מ-2000000 טונות של פצצות הוטלו עליה במלחמה.

 

זמן קצר לאחר שהסכם פריז לשלום הוביל לנסיגת כוחות ארצות הברית מוייטנאם, הסכם ויינטיאן (1973), בין המפלגה הקומוניסטית, מפלגת הלאו המהפכנית (LPRP), לבין הממשלה, הביא להפסקת אש ולתפקיד של ה־LPRP בקואליציה החדשה. המאבק הפוליטי בין הקומוניסטים, הנייטרלים והימנים נמשך. נפילת סייגון ופנום פן לידי כוחות הקומוניסטים באפריל 1975 האיצה את הדרדרותה של הקואליציה בלאוס. כמה חודשים אחרי ניצחון זה, פאת'ט לאו נכנסו לויינטיאן. ב-2 בדצמבר 1975, המלך ויתר על כס המלוכה במונרכיה החוקתית ו"הרפובליקה הדמוקרטית הקומוניסטית של לאוס" נוסדה. לאוס שמרה על קשרים הדוקים עם ברית המועצות ובנות בריתה המזרחיות, והתבססה על תמיכה של ברית המועצות עד התמוטטותה ב־1991.