העדות הראשונה להתיישבות האדם במקסיקו מתוארכת ל-15,000 שנה לפני הספירה לערך. במשך כ-3,000 שנים התקיימו במקסיקו כמה מן התרבויות האינדיאניות המפותחות ביותר. בין התרבויות שהתקיימו בחבל ארץ זה אפשר למנות את האולמקים, הטולטקים, המאיה והאצטקים. הספרדים, שהגיעו בתחילת המאה ה-16 ותבוסת האימפריה האטצקית בשנת 1521, סימנו את תחילת התקופה הקולוניאלית, שנמשכה כ-300 שנה.
לאחר פלישתו של נפוליאון לספרד (1808) והחלשות הקולוניות הספרדיות, הכריזה מקסיקו בשנת 1810 על עצמאותה. ההכרזה הביאה לפרוץ מלחמת העצמאות של מקסיקו שנמשכה עד 1821. לאחר הניצחון המקסיקני במלחמה הוכרזה "האימפריה הראשונה של מקסיקו". לאחר קבלת העצמאות, החליטו מדינות מרכז אמריקה, פרט לצ'יאפס, שלא להצטרף לאימפריה. לאחר נפילת האימפריה והקמת הרפובליקה המקסיקנית, החליטה רפובליקת טקסס ב-1835 להתנתק חד צדדית ממקסיקו. דבר זה גרר מלחמה בת כ-6 חודשים שכונתה בשם "המהפכה הטקסנית" ובסיומה הכריזה טקסס על עצמאותה.
בעקבות סכסוכי גבולות עם ארצות הברית, פרצה ב-1846 מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. ארצות הברית פלשה למקסיקו, והביסה אותה. בסיום המלחמה ב-1848 נחתם הסכם גואדלופ הידלגו, ומקסיקו איבדה כשליש משטחה: את הטריטוריות (לפי הגבולות של היום) של קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, חלקים מויומינג, קולורדו וניו מקסיקו. הגנרל אנטוניו לופז דה סנטה אנה, שהיה נשיא מקסיקו בין השנים 1853–1855 המשיך למכור לארצות הברית טריטוריות נוספות בצפון המדינה.
בשנות ה-60 של המאה ה-19 סבלה המדינה מפלישה צבאית נוספת, הפעם מצרפת. הסיבה לפלישה הייתה הרצון להקים אימפריה צרפתית בראשותו של הארכי-דוכס פרדיננד מקסימיליאן מאוסטריה באמריקה הצפונית. הפולשים הסתמכו על תמיכת הכנסייה והשמרנים (בעיקר מקרב הקריאולים - צאצאי צרפתים וספרדים באמריקה). אימפריה שנייה זו קרסה לאחר מלחמה שניהל נגדה העם המקסיקני בראשותו של בניטו חוארס, בן שבט הזאפוטק. את התמיכה הלוגיסטית והדיפלומטית העניקה ארצות הברית, בשל דוקטרינת מונרו (התנגדות לפלישה אירופאית לאמריקה). המנהיג הצבאי היה הגנרל פורפיריו דיאז, גם הוא אינדיאני במוצאו.
אחרי מותו של חוארס, הייתה מקסיקו נתונה בדיקטטורה צבאית של הגנרל דיאז במשך 30 שנה. בין השנים 1910 ו-1921 התחוללה "המהפכה המקסיקנית" שהפילה את הדיקטטורה הצבאית, וההערכות הן שכ-900,000 אנשים קיפחו את חייהם במהלכה. למרות הניצחון על הכוחות הפדרליים, הייתה המדינה נתונה במשברים במשך שני עשורים בשל מאבקים פנימיים בקרב הכוחות הדמוקרטיים, שהתבטאו בין השאר במלחמת הקריסטרוס בין השנים 1926 ו-1929.
בסופו של דבר נוסדו כמה מפלגות, אבל המפלגה המהפכנית הממוסדת (Partido Revolucionario Institucional - PRI), שנוסדה בשנת 1929, שלטה במשך 71 שנה. רק בשנת 2000 הסתיים השלטון של מפלגה זו, כאשר עלו לשלטון ויסנטה פוקס ולאחריו הנשיא פליפה קלדרון, ממפלגת ה-PAN.
בדצמבר 2012 עלתה שוב ה-PRI לשלטון ולנשיא המדינה נבחר אנריקה פניה נייטו. בחצייה השני של מלחמת העולם השנייה לקחה מקסיקו חלק פעיל לצידה של ארצות הברית. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה נהנתה מקסיקו מצמיחה כלכלית מואצת, שכונתה "הנס הכלכלי המקסיקני" (El Milagro Mexicano), אך בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 חלה הידרדרות פוליטית במדינה. ב-1 בינואר 1994 הצטרפה מקסיקו לברית NAFTA, שבעקבותיו החל "המרד בצ'יאפס". החל משנת 2006 מתקיים סכסוך מזוין מתמשך בין קרטלי הסמים אשר נלחמים בגורמי אכיפת החוק במקסיקו- "המלחמה בסחר בסמים במקסיקו". מעל 40,000 אנשים נהרגו בין דצמבר 2006 עד יוני 2011 כתוצאה מסכסוך אלים זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה