מוזמביק יושבה לראשונה על ידי הסאן, שבט ציידים-לקטים דרום אפריקני.
במאות הראשונות לספירת הנוצרים (המאה הראשונה עד הרביעית) החלה הגירה הדרגתית של שבטי בנטו שבאו מצפון ועברו את נהר הזמבזי אל שפלת החוף במוזמביק. שבטי הבנטו עשו שימוש בברזל והיה להם ידע בחקלאות.
בשנת 1498 הגיעו מתיישבים פורטוגזים. (כאשר מושבות מסחר ערביות היו נפוצות לאורך החוף מזה מאות שנים) והיא הייתה מושבה פורטוגזית במשך כמעט 500 שנה, תחילה בנמלי מסחר בדרך למזרח הרחוק ולהודו, ועם הזמן החלו סוחרים והרפתקנים להתקדם מזרחה בחיפוש אחר זהב ואוצרות טבע, ומאוחר יותר גם עבדים. עם זאת, עניינו של הממשל הפורטוגזי בממשלה היה מוגבל למתן זכויות אוטונומיות למתיישבים מקורבים, ולא התיישבות ממשלתית כמו שהייתה בברזיל ובמזרח הרחוק.
המדיניות הפורטוגזית הייתה מדיניות של ניצול המדינה, כאשר עיקר המשאבים הופנו לרווחת ולמסחר המתיישבים הלבנים והממשלה עצמה, ומעט מאוד, אם בכלל לתשתית הפיזית, הפוליטית, הכלכלית והחינוכית של התושבים הילידים. מדיניות זו, שהוגשמה על ידי חברות פרטיות, במימון בריטי לרוב נמשכה עד המאה ה-20. מדיניות זו התבטאה בעיקר בניצול התושבים ככח עבודה זול (ולרוב בחינם, כלומר כעבדים) במכרות ובמטעים, במוזמביק כמו גם במדינות השכנות.
גם לאחר מלחמת העולם השנייה, כשמרבית המדינות הקולוניאליסטיות החלו להעביר את השלטון במושבותיהם לילידים, נאחזה פורטוגל במושבותיה.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 החל מאבק מזוין לעצמאות במוזמביק. בראש המאבק עמדה FRELIMO (פרלימו), החזית לשחרור מוזמביק בהנהגתו של אדוארדו מונדלאנה (שנרצח בשנת 1969), וממשיכיו - סמורה מאשל, מרסלינו דוש סנטוש, ז'ואקין שיסאנו ואחרים. הפיכה בפורטוגל בשנת 1974 הביאה לקריסת הקולוניאליזם הפורטוגזי. באותה עת ישבו במוזמביק כרבע מיליון תושבים פורטוגזים, שמרביתם נמלטו ממנה עם קבלת עצמאותה ב-25 ביוני 1975, מה שתרם להתמוטטות הכלכלה והקמת משטר מרקסיסטי תחת השפעה סובייטית. מוזמביק שימשה באותה תקופה ארץ מקלט לארגונים שנאבקו לעצמאות ברודזיה, דרום אפריקה ונמיביה, בעוד הממשלות הלבנות של מדינות אלה מימנו וסייעו לארגונים מורדים בתוך מוזמביק (העיקרית שבהם הייתה מחתרת ההתנגדות הלאומית במוזמביק), אשר תרמו להיותה שסועה במלחמות פנימיות וחוסר יציבות.
השם מוזמביק נבחר משום שהוא הכלאה של 2 מילים אפריקאיות מקומיות. "מוזאן"-(שלטון) ו"ביקלק"-(ילידים).
העשור הראשון לעצמאות המדינה לווה במלחמת אזרחים עקובה מדם, בה, על פי ההערכות איבדו את חייהם כמיליון תושבים, ו-1.7 מיליון תושבים איבדו את בתיהם והפכו לפליטים במדינות שכנות. ב-1983 נטשה מפלגת השלטון "חזית השחרור של מוזמביק", בראשות המנהיג סמורה מאשל (שנהרג לאחר שלוש שנים בהתרסקות מטוס מסתורית) את דרכה המרקסיסטית. יורשו של מאשל, ז'ואקין שיסאנו החל בשיחות שלום עם המורדים, וב-1990 הגיעו להסכמה על חוקה חדשה, דמוקרטית-ליברלית, וב-1992 הושג הסכם שלום בתיווך האו"ם בין ממשלת מוזמביק למורדים מבית.
עד 1995 שבו הפליטים מהמדינות השכנות לבתיהם במוזמביק, וגם התושבים שנאלצו לגלות מבתיהם לאזורים אחרים שבו למקומם הטבעי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה