מיקרונזיה - היסטוריה

אבותיהם של המיקרונזים התיישבו באזור לפני כ-4,000 שנה. שיטת השלטון השבטית הבלתי מרוכזת התפתחה בסופו של דבר לאימפריה דתית וכלכלית שמרכזה באי יאפ.

 

מגלי ארצות אירופאיים, כגון הפורטוגלים שחיפשו אחר אי התבלינים (אינדונזיה) ואחר כך הספרדים, הגיעו לאיי קרוליין במאה ה-16, וביססו בהם את ריבונותם (הריבונות אושרה רק ב-1885 על ידי האפיפיור לאו השלושה עשר).

 

ב-1899 קנתה גרמניה את איי קרוליין מספרד והחלה שם את שלטונה. ב-1914 השלטון הגרמני הסתיים כאשר הצי הקיסרי היפני השתלט על איי מרשל, איי קרוליין ואיי מריאנה הצפוניים. יפן החלה את השלטון הרשמי בשטחים שכבשה רק ב-1920 כאשר קיבלה עליהם מנדט מחבר הלאומים.

 

במשך תקופה זו החלה התיישבות יפנית מאסיבית שבסופו של דבר הביאה את האוכלוסייה היפנית באזור ל-100,000 תושבים, זאת בזמן שהאוכלוסייה המקורית הייתה רק 40,000 תושבים. גידול קנה סוכר, ניצול מחצבים, דיג וחקלאות טרופית הפכו לתעשיות חזקות תחת הכיבוש היפני.

 

מלחמת העולם השנייה הביאה לסיום תקופת השגשוג היחסית שהייתה בזמן השלטון האזרחי היפני. עד סוף המלחמה הושמדו רוב התשתיות באזור כתוצאה מהפצצות. האיים ואוכלוסייתם נוצלו על ידי צבא יפן עד כדי עוני מחפיר. ארצות הברית השתלטה על האיים במלחמת העולם השנייה וב-1947 הקים האו"ם את "שטחי החסות של האיים הפסיפיים".

 

מיקרונזיה חולקה אז ל-6 מחוזות מנהליים: פונאפי (Ponape), טרוק, יאפ, פלאו, איי מרשל ואיי מריאנה הצפוניים; מחוזות אלה הרכיבו את "שטחי החסות". ארצות הברית לקחה תחת חסותה את השטחים האלה. כמדינה נותנת חסות היה תפקידה של ארצות הברית לקדם את הכלכלה ולסייע לעמי האזור להיות בלתי-תלוים בסיוע מצד מדינות אחרות. ארצות הברית הקימה במיקרונזיה את המועצה המייעצת, שהיוותה את הבסיס לקונגרס מיקרונזיה שהוקם ב-1964.

 

ב-10 במאי 1979, ארבעה משטחי החסות: יאפ, טרוק, פונאפי קוסראה ("Kosrae", מחוז חדש שהוקם על ידי הקונגרס המיקרונזי ב-1 בינואר 1977) אישרו חוקה חדשה והתאחדו ל"פדרציה של מיקרונזיה". המחוזות השכנים: פלאו, איי מרשל ואיי מריאנה הצפוניים החליטו לא להיות שותפים לכך. הנשיא של הקונגרס של מיקרונזיה, טוסיו נאקאיאמה (Tosiwo Nakayama), הפך להיות לנשיאה הראשון של המדינה החדשה. המדינה החדשה חתמה על חוזה האסוציאציה החופשית (Compact of Free Association) עם ארצות הברית ב-1982, שנכנס לתוקפו ב-3 בנובמבר 1986, מה שסימל את המעבר מהיותה מדינת חסות למדינה עצמאית. על פי החוזה על ארצות הברית מוטלת האחריות המלאה על הגנת המדינה והיא מתחייבת לסייע כלכלית למדינה החדשה ובתמורה יכולה ארצות הברית להקים בסיסים באזור. יחסי הביטחון יכולים להשתנות בהסכמה הדדית.