נועם סוקר נולד בישראל ב-2 בספטמבר 1958. גדל בקיבוץ יסעור. בשנים 1971 עד 1977 למד במוסד חינוכי נעמן.
במקביל ללימודיו בתיכון החל את לימודיו האקדמים ב1975 במכללת אורנים במחלקה למתמטיקה ופיזיקה, וסיים את התואר הראשון שלו בטכניון ב-1982 (עם הפסקה של שלוש שנים בין שני המוסדות במהלכה שירת בחיל הים).
השלים את תואר הדוקטור ב-1986 בטכניון, בהנחיית מריו ליביו. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בספיחה של רוח (ספיחת בונדי-הויל-ליטלטון) מתווך אי הומוגני. לצורך כך השתמש בסימולציות "חלקיק בתא" שהיו חדשניות בזמנו.
ב-1986 עשה פוסט-דוקטורט בארצות הברית ועד 1989 היה חבר במחלקה האסטרונומית באוניברסיטת וירג'יניה בשרלוטסוויל, שם עבד, בין היתר, עם סטיבן בלבוס על תאוריה של אי יציבות תרמית של גז, תופעה בעלת חשיבות רבה בגזים מיוננים באסטרופיזיקה. בין השנים (1989–1992) השתלם במרכז הרווארד-סמיתסוניאן לאסטרופיזיקה (אנ') באוניברסיטת הרווארד בקיימברידג', מסצ'וסטס, שם עסק, בין היתר, בפיתוח תאוריה המסבירה את זרמי הקירור בצבירי גלקסיות. כמו כן, החל לעסוק באינטראקציה בין ערפיליות פלנטריות לתווך הבין כוכבי.
ב-1992 שב לישראל והחל ללמד במכללת אורנים במחלקה להוראת מדעים כמרצה בכיר, לאחר שזכה במלגת אלון. ב-1994 הועלה לדרגת פרופסור חבר וב-1998 לפרופסור מן המניין. בין השנים 1994–1998 כיהן כראש התוכנית למתמטיקה-פיזיקה באורנים. ב-2003 עבר לשמש כפרופסור מן המניין בפקולטה לפיזיקה בטכניון. בין השנים 2005–2009 היה אחראי ללימודי ההסמכה בפקולטה. ב-2009 התמנה לדקאן הפקולטה. ב-2015 סיים תפקיד זה. פרופסור אסא אוירבך התמנה במקומו.
אחד הקווים המקשרים בין עבודותיו של סוקר בתחומים השונים באסטרופיזיקה (ראה רשימה) הוא שימור תנע זוויתי. בין הישגיו המדעיים ניתן למנות את השינוי בתפיסה המדעית הרווחת של יצירת ערפיליות פלנטריות בעלות סימטריה צירית. במשך שנים מספר טען סוקר כי יצירתן של ערפיליות כאלה מקורן במערכת כוכבים זוגית ובספיחת חומר בדיסקה על הכוכב הזוגי, היוצרת סילונים המעצבים את הערפילית. המודל שהציע נתקל בהתחלה בהתנגדות הקהילה המדעית אך בהמשך השתנו היוצרות וכיום הוא המודל המקובל בתחום.
אותו חוט שני שזור גם בעבודתו על מודל ההתפרצות של אטא קרינה ב-1856-1838. המודל מציע כי במהלך ההתפרצות של הכוכב הכבד, בן זוגו הקל ממנו ספח מסה בדיסקה, וסילונים מהדיסקה, או זרימה מרוכזת בקטבים, גרמו להיוצרות ערפילית ההומונקולוס הדו-קוטבית.
בשנים האחרונות החל לעסוק בהתפרצויות בעלות עוצמה בינונית - בין נובה לסופרנובה. היה שותף בפיתוח מודל להסביר את ההתפרצות של האובייקט V838 Mon כהתמזגות של שני כוכבי סדרה ראשית המובילה להתפרצות.
סוקר פיתח מודל המקשר בין מאורעות דוגמת V838 Mon לבין התפרצויות של ענקים כחולים משתנים (המכונות SN Impostors) ואובייקטים נוספים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה